ֶטֶמח לְקול עוּב עלחיין הרקח* בֶּד"מעדני מל אבל" לְמלגת בְטן' גיל נַשבְעָה היים נְטְחַק לְפְחַר כִּי עיד כְּבֶר מִחָר נָמוּת גםהיְחָר שמחו בְּנִי תבל גִילוּ ושמחו זבְעיּרְכֶם חַיִּים מָוֶת תִַּכְחוּ אַלהתחפצו זְקנה מרכם תִּזְקְנּ. בּי די בַּעַתֶּה לדצרָה זארת לָנוּ= רה אֶר עירְָה לְהִיות עַתִירֶה* אל תִּחַתוּ מְנרה* הַתְעְבַּרוּ וּבְטַחוּ שמחו בְִּי תבל גִילוּ וּטְמְחו
- ה ספוש
ללש הטימל
אש-אה:---א-ייא
1 4 4 .ּ / ו, 1 זז /;ו וע ו 4
היווחל יי יי
ו יק
הפו באש