את פליאות שם מחולל 8 חולל איך ימלל

בא בסוד מעשיו וַירִים ת קדושיו. פן יחלל

רחפו רוחות חסריו ל לבבו ער ו

הוא יאשר כל אהוביו כאשר עזביו יהולל

מה אנוש כי תזכרנו ותלמד בין לעולל. | הגויה בך תמכתה הנשמה ל תהלל.

/ ו א

, בטרם היות נפשי התומים ספריך ואיך אדרשה בלתך והכל יצוריך | רצוני לעב בדך אך זמני מנעני ועֶם מחשך יצרי אקוה לאורך - בך יעלוו לבי בשבתי וקומי גם בהתהלני בי גר לרגלי. דבריך.

ו.0

: אם נקטה נפשי אשר מעול צר' לא שקטת / 1

בך נואלי אבטח ולא אפחד ואם בך אבעטה

רבים חסריך והם מחסי ובם אמלטה.

הנה אני חוטא ואת מוחל לאיש לך יחטא.

1[וצר? .ו אלהי. תהלתי בשמך אשחרך זכרך פאר עולם ואיך פי יפארך בהתבונני כי סוד ברואים תהלתך לבבי בך יהגה לשוני תספרך צוני להבדל לשמך ואיכה. לא תחפש חדר בטן ונשמת אנוש נרך הלא את מעון כל דור ונר הגני עמך| פרוש הסדך ל ואל תעזוב גרך

/

משושי בך תמיד וכל אחלי נפשי לעולם חי למען אזמרך.

7 1 ד 4 7 , 7 4 , ;|"ישן."ה ההת וס= תעשו. ₪0.₪

וקאל פיי סיום אלתורה ימדח אלרסול עש6 ,העסמ'1 ע08 פפט[מ 1886 מ06 1ם 8

טים.\.8(%1086) מ80%9 מ06 ע"ס. 5--:1.צ= 6.ם 8.ץ אזכיר גבורת אל אמת ושלוחו נאמן ונתן גרֶר זכרו ריחו יְ

מן בא בערפל אז ולא אכל ימי שבתו בהר סיני ולא צר כוחו

ראה כבוד אל המדבר עמו פנים אלי פנים ונשנב שיחו

| התנבאן שבעים זקנים נאצל רוח יקר להם אבל מרוחו

מה נפלאן מופתיו במצרים וים עשה לאל מקדש ושם שם נוחו | פניו כשמש זהרו עד מותו 6 כהתה עינו ולא נס לחה.