01-­

אפירים וקול נתנו| בביתך ושם יחנו

פדם כי שמך ייחדו יסדו רעה עמך גם רצה| אלהים ומצר פצה ושימה לקצי קצה| הגור חרבך צור וצא

לחום לוחמים נועדו ועל עמך נוסדו מיחלים ענם וצרי| ועל מה באף וחרי נתתם בפי הארי| מחצתם וחדל. צרי

ובית קדשך לכדו משנאים ולא פחדו.

194.

-- שח-- ­

איך עת פדות יאחר האל הבוחר בעמו היה עוקר|| וילדך יקר תענוג! כמו שקר ללביתך משחר ורצונך שחר| בקומו

צבא גילי|| אלי בחכלילי| וכהן בבית זבולי תמיד יהי סוחר| במרקחות סוחר ובשמו

בני. רהב יכבה אש להב|| ני אוהבי אהב קצי ואיך יוחר| ובני בחיק אחר| ואמו.

.[%0מט4 0אמס69;נ"א תערוג 86086 00מ148 מז(1

.185 ו<-= וז אלי אסוף פזורה בין פרא ולְביא. איך קול ענות חלושה מפי אהליבה ויד בן הגרושה> על בן האהובה

בבכי. ותאניה נשמע קול צביה מכתה מרית לא מצאה רטיה על חמדת נשיה אבן השתיה 5 איך היתה לראשה| אך עתה חרבה| סות אבל לבושה כמו אשה עזובה רפו ידי אמונים| על ידי ציר אמונים הין לבז לשונים| ובעלום אדונים ויכספו לשנים|| ענבדו אל לפנים יקרו בדת קדושה מני ים וחבה| הן כל דת חרשה| מאתה גנובה 10 מעון אמת היקרך את מקרה יצירך איך תחוה בכורך יתמכר לצרך יאמן דברך לשלח אסירך בעבור זכות שלשה| זכור עירך ותקרא דרושה עיר לא נעובה.

16.

איה גואלנו. שם מופתים בהמון איה מנהלנו בילל ישימון בן אל בין פלשת יתפלש באפר שממותיו בשמה מי יחוק בספר מפתער בשעיר ויעפר בעפר