,

1

|

-|

/: ו יְ /

:

כדי ספל פסופיס קניי קלק. סבפתי פס עלגליות יקס עלמון לבינו דול סגל"ל ז"ל כליקוטיר. ע"ם. בסנכת ענין סגעפוס.

ידוע כי א'ס אין לחשב בו כלל וכלל. ואסור אפילו לכנות

בו שם חובת המציאות כי אפי" ספירה הראשונה קורין אין ושניה מכנים יש שירענו שהוא נמצא וזה לבר משיגין ממנו משא"כ בראשונה וכ"ש בא"ם ית"ש שאסור לחשוב בו בלל וכלל ואפ" א"ס אסור לקרות ומה שאנו מרברים בו בספירות הכל ברצונו. והשגחתו שידוע. מצר פעולותיו וזה הכלל לכל דרכי הקבל' וידוע שכשם שהוא בב'ת כן רצונו וזה א"ם. לרצנו הפשוט ואף בזה אסור לחשוב כלל וכלל רק ידוע שהעולמות הם בעלי תכלית והכל במספר וע"כ צמצם רצונו בבריאת העולמות וזהו הצמצום והקו הוא השגחתו במעט מן המעט ואף בוה המועט אין העולם כראי עד שאף בזה נקרא א"ס בערך העולמות שא"א להשינהו ויש ב' השגחות בכלל ובפרט הוא בארם בוה העולם וכן בכל העולם והשאר הם בכללות בהשקפת האדם זהו עיגולים ויושר וכל ישראל ביחד הם אדם אחר ויש בהם ראש ושאר אברים וגידים תרי"ג שרשים שבא' ראשית השנחה כמו מרע"ה והו החילוק שבין הכלים דא"ק ושאר עולמות ור' אותיות הוי"ה הם כללי ההנהגה חר"ר והמקבל והכלים והפנימיים הם היכולת, והרצון. והרצון אינו משתתף והוא שם העצם משא"כ בכלים. שכל שנותן לו כח ויכולת מאת השי'ת נקרא בשם אלהים ולכן האצילות מאירים לב"ע ואלו ב' כללות אנו משינים מאתו ית' רצונו ויכולתו והנה השגחתו ורצונו הקדום שנקרא א"ם צמצם שסלק מכל והאציל השגחה. פרטיית דקה לא כילק מרצונו שישאר רקה כי בא"סם אי אפשר לומר שום חלק כי החלק ג"כ בלתי בע"ת ואמר שם כי הצמצום הי" במרכז ר"ל כי בז' מדות הוא הנהגת העולם שהוא מתנהג ברצונו שהם ז"ת והיכל הקודש מכוון באמצע וק' ונקורה האמצעות וכן ביושר הוא בין ת"ת ויסוד וכמ"ש בפת"ד ועיקר בריאת העולם בשביל מלכותו להגלות ולכן היא קשורה בגויה וזה העבודה צורך גה ובזה תלוי המעשה שלנו והע"ם הוא הכל ברצון

האלהי