דער נייער.סִּפַר הדרשות"

גנ ח' לדרוש ב.

וסטאשאישי לייט

א) וירא חם אבי כנען את ערות אביו וינד לשני אחיו נחוץ(כראשית ט') יש להכין למה תספר התווה כאן כי חם הי' אבי כגען, מה בצע לנו לת זאת? אולם כשנתבונן בדכר נראה כי התורה. רצתה כוה להכליט פחיחת ערו של חם ושפלת נפשו, כּי הנסיון יורנו שיש כּנים שובבים שִלֵא ידעו לחוקיר ולהכיר את הטוכות אשר נמלו אנותיהם עמהם ואין מחלקים להם הכבור הואוי, אבל כל זה הוא וק בעוו שהם עעמם אינם עור אכות לכנים, אבל כשיולרן להם כנים ורואים את הטרדות והיניעות שיש לָהם עם כניהם, אז יתעוררו לכבר את אבותיהם, כִי עי העמל שיש להם עם בניהם הםּ, יזכרו ועלו על דעתם את התעמולות שְׁהיה לאבותיהם עמהס, אבל חם היה כ'כ פחות ערך, שנם בהיותן אב לבנים לא חתעורר נו הונש לכבו את אבין, ולוה ספרה התווה כאן, וירא חם אבי כנען את ערות אביו, ריל אף שהיה אז אכ לבנים ככ"ז לא התעוור בו הונש של כבוד אב, וואח את ערות אנין וינד לשני אחיו כּחוץ 1)

ב) זכוו את יום השנת לקדשו(שמות כ') ואמרו חז"ל זכרהון על היין (פסחים קיו) ולכאורה קשה מניל שעל היין? ונל משום דיין מפונל לזְכְרון כמ'ש ווכרו כיין לכנון, וא" מדכתיב זכור אֶת יום השכת לקרשו, נודאי זכרהו על היין שמכיא לידי. זכחון?) ו"ל רלכן תקנו ג"כ הר' כוסות על היין, כי נם בי" כתיב למען תזכור את יום צאחך מאר'ץ מִצָרִים*) ולרעחי זהן הַמִקְווּ מה שאמר רבא (מִנילַה ז') הייב אנוש. לְנְסומאַ בפוריא מַשוּם שפורים חוא ענין. מחית. עמלק ונס שם נאמר,- זכור את אשר עשה לך עמלק*)

ג) וראוי להביא פה. מַה שִׁמִצֵאתִּי הטעם. לכוסו של. אליהן בליל מֹסַח. כי הארכעה כומות הם כנגר הר' לשונות של. נְאַולֹת מצוים. והוצאתי, והצלתי, ונאלתי, ולקחתי, והנאולה העתידה רמווה בפפוק, והבאתי. אחכס אל האוץ, ויען. שְׁהַנאוֹלָה העתירה. תהי' ע"יז אליהו נקרא הכוס הזה שִמַרְטן. על הנאולה העתידה. כִוְסָו של אליהו?) /:

1) ריץ. /3) הנאון חת'ס זיל פֿי צו.' 3) הרהיג ר' אשר אנשיל יהורא ימיללער 8 דיע.=?) הנאון ױ' מררמי בנעס' אל