לך

לדרוש ב,

א) ננמרא(כרכות ז) כתיב(שמות כ') פוקר עון אנות על וכתיב (דברים כ"ד) לא יומתו אבות על בניס, ומשני כאן כשאחחזין מעשה אבותיהן כידיחן וכו' ותנה לבר תירוץ הנמרא מצינן בכונות הארי זיל שתירץ דכאן כתיב עון וכאן כתיב-חטא' דוראי ההטא שֹׁהוא שונג יש במיחת עצמו כרי לכפר, אבל ,עון' שהוא מזיר אין במיתה עצמו כרי. לכפר וצריכין הבנים לשלם. עבורו ולכך. כתיב פוקר יעון' שהוא מזיד, אבות על בנים, אכל איש.בחטאו" שחוא שונג, יומת, ווה, אבותינו.חטאו" ואינם ואנחנו.עונותיהם' סכלנו, וכן הוא אומר, כי בחטאנן. ובעונות אבותינן ירושלים ועמך להרפה, הדי שיחסו החטאים אל עצמם והעונות. אל אכותיהם ע"כ תורף דנרי האַר"י ז"ל ועפיי הקדמה זו אפשר לפרש הכתוב, אוי גוי חוטא עס כבר עון זרע מריעים בנים משחיחים, ר'ל אוי ואכוי להם נאשר הם גוי חוטא מלאים שגנוח, ולא די זאת;אלא הם גם עם כנר עון מלאים זרונות, דלו היו רק גוי חִוטא אז הין מויעים לעצמם לבד דאיש-בחטאו' יומת, אבל קחת שהם גם עם כנד.עון" שהם זדונות, נמצא שהם מויעים נם לכניהם,. ווח, זרע מריעים בנים משחיתים, כמיש פוקד.עון' אכות על בנים 1)

ב) ויש להתאים תירוץ האויי ז'ל הנזכר עם מה שמתרץ בנמרא כאך כשאוחזין מעשה אבותיהם נידיהם כאן כשאין אוחוין מעשה אבותיהם ביריהם, באופן זח. כי מי שחוטא בשוגג בודאי אֵינו חוטא בכל פעם וכנין אינם לומרים. ממנו שיחטאו גם המה, אבל מי שעוכר עברות בודון ונשאט נמש הנה איש כוה הוא שטוף בעכרות על כל שעל וצער ונגיו לומדים ממנו את כל דרכין הנלוים וחוא בעל עכרות כמוהו, ולפייז מתאימים דברי האר"י ז"ל עם התירוץ של הנמרא כי מי שהוטא בשונג הנה בניו אינם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, ולכן אינט גענשים רק הוא לברו חטאו ישא, אַבל מי שעובר עכרות בודון הנה בודאַי הכנים אוחוים מעשה אמותיהם בידיהם ונענשים ג"כ ע"י עון אבותיהם כמ'ש פוקד.עון' אבות על בנים, והבן?)

א יי

יע

) ה;און בעל זוע ביך, 2) דיע.

= 00=