דער נייער ,ספר הדרשות"
ב) װעפֿייז נבין מה שאמרו ז'ל(חנינה ה') עיהכ, והיה כי תמצאנו אותו רעות דכות וצרות. זה הממציא לו מעות לעני בשעת דחקו, אמר רכא ה'ד אינשי זווא לעללא לא שכיחא לתליתא שכיח, ורש"י נדחק נביאורו ונתום' הק' ממס'(יבמות סיג) המלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו נאמר או תקרא וה' יענה, לכן נראה דכאמת קשה גיכ לשון-המפציא' לו מעות לעני בשעת דחקו ומדוע לא אמר המלוה אן הנותן? אבל הכונה היא על אותן האנשים שכשכא עני לבקש ממנן איזה נדכה הוא יאמר אין זה עני, הוא עשיר יותר ממנן, ובאמתלה זו אינו רוצה ליחן לשום עני כי כולם הם בעינין עשירים יותר ממנו, ולפי"ו כונת מלת ,הממציא" אינו שנותן לו מעות וק שממציא לו לומר שיש לו מעות, ובאמת הוא שעת דחקו, ונצרך לעזו ותמיכה ועי"ז יש לו צוות רבות ורעות, וזה שאמר רבא, זווא וכו' לפי שרואה דשכיחא לי' זוזא לתליחא סובו דיש לו מעות, ובאמת אין לו לעללא רק לתליחא ועי"ז נשאר בדחקו.+.!)
ג) ולפי דעתי נוכל לתרץ קושית התוס' באופן אחר, כי הנה אחת ממרות הצרקה שהרמבים זיל הולף ומונה היא גם זו לפקוח עין על העני לעזור לו בעור עת לא להמחין ער שיהי' לו דוחק גדול מאור, וזיש והיה כי תמצאנה אותו רעות וגו' זה הממציא לו לעני מעות בשעת דחקו ריל שממתין להושיט לו. יר עזרה ער שיהי' לו דוחק גרול ולנוע בועכ וכפן ממש, ומ'ש ביבמות המלוה סלע לעני בשעת דחקו פירשו המפרשים בִשׁעת דחקו של הנותן, פי' אף שגם הומן דחוק מאר עכ'ן הוא מלוח לעני, עליו נאמר אז תקרא וה' יענה.*)
ד) לך לך מאוצך וגו' ואברכך ואנדלה שמך ונו'(כראשית י"ב) כפנים הבאתי דעת הרמנ'ם כי נפּיון זה הי' הקשה מכולם. ורכים מקשים שלכאורה הי' נסיון העקדה קשה יותר מנסיון לך לך, כי מי לא יקנ? עלין גלות תחת לשהוט את בנו יחידו אהוב נפשו? לכן נראה כי נסְיון לך לך הי' קשה מצר אחר, כי הנה אבינו אברהם קיים בודאי מצות ה' בכונה טהורה כלי מחשבת קכלת פוס, ולכן בנסיון זה כשאמר לו הקנ'ה לך לך ונו' ואעשך לגוי גרול, ואברכך, ואנדלה שמך, וחיה ברכה, ואברכה מברכיך ומקללך אאור, הבטחות גדולות ויקרות כאלה, נחוץ הי' לאברהם התאמצות ככירה לכל יתפש נושת המחשכה שלמען ההכטחות הללן יעמוד בנסיון זה, ומצר. זה הי' חנסיון הזה הקשה מכולם כי הי' צויך לקיים מצות ה' בלי מחשכות קבלת פרס למרות כל ההבטחות הללן.?)
=
1) הגאון מהררי"א לנרא. /2) דיע, 86) דיע.
- 95=-