דער נייער.מפר החדרשות"

הוא חירוש שאין הרבו נהג כן בזמננו אבל כלה נחמותה גם בזמן הזה מויבות זן בזו כמאמרם זיל כשם שאי אפשר לעורב שיתלבן כך אי אפֿשר שיהי' שלום בין כלה להמותה, ונואה דכומן הזה תמיד החמותה מתחלת בריב ומתוך זה מתובה המריכה נינה ובין כלתה אכל נזן שבן דוד בא תחי' החוצפה כיכ ער שהכלה תחהיל בויב עס חמותה אעפיי שהיא לא דכרה לה כלום וזה כלה נחמותה שהיא חחהיל ברים,+)

ה) שם. ו' אליעזר הנדול אומר מיום שהיב נית המקדש שוו חכמיא למיהוי וכו' ועל מי יש לנו להשען על אבינו שנשמים, וקשה הלא אף בזמן שנהמיק היה קים על מי הי' לנו להשען אם לא על אבינו שנשמים? נס יש להנין למה לא אמו על הקניה דהוא לשון המורגל בש'ס, אכן י'ל עפיי מיש בס' צמה צריק עהיכ, אלקים נשמים ואתה על הארץ ע"כ יהיו דבריך מעטיס, דכשיש צדיקים נדור השיאת השכינה היא על הארי ונוכל לפעול כל טוב ע"י התפילות וידיעח ההפכים נודע, וזה פי' הפסוק. אלקים בשמים ואתה על האריץ היינו כשאין צדיקים בדור על כן י הין דכריך מעטים, כי על זמן כזה נאמר פכות בענן לך מעבור תפלה. ולפיז יוכן מיש דאין לנו להשען אלא על אנינו שכשמים דייקא, היינו כנ"ל מפני פַגם הדור אבינו הוא וק כשמים.?)

) הנהיק וּ' אליחו חכהן האתמרי ז'צל.(5 הוה"ק ר' ברוך מוויזניצא. זיצל.

= פו ­