01-­

ם קן נחשב-ועם אל נושב| בגלות ולא שב חרון אף 4 הופעת ולא הושעת כי שמעת חרפתם בנדי. נקמת לבש באף וחמה עורה למה תישן

5 רודפי חנם גמלם כאונם ותראה עינם את מוסר מעין פרותך רוה. אמתך לישועתך קויתי .101 006מגלו עסט198] סעמ1 ,קתט08מ08/\ 06מ0086עמ86עס 119 .106 איך מגר כסאך גוי לא ייראך ועם האמין בפלאך יכזב. עד נלאך איה דבר. נביאך אשר צורך קראך עם נושע בי"י בניך נגרשים מחיקך. מגורשים איך חלשום חלשים הולכים לקראת נחשים ובבואם הקדשים בית קדש הקדשים אמרו איה י"י רעות עלי אפפו עד עצמותי רחפו ואויבים שמך גדפו ולא ספו אבל יספו ויום מועדיך שרפו'| הרחיבו פה וחרפו אלה מוערי י"י הארכת אנהותי בשכון זר במשכנותי הידע אל מזמותי ואם

בספר מלחמות י"י

מעון ימינך הרם ושית לבך לעדרים 5

אשר בחטאם נמכרים לכפירים. בכל יערים

ואל יאבדוני זרים סבבוני כדבורים מהר ענני י"י. .107 אמרר בבכי| יום שאג אריה על יתר הבז וְהוא מצעק איה||| אל אלהי ישראל אוי כי חוללה| קו ריה הוללה| יום הכרוב נעלה מהדביר גלה| גלה כבוד מישראל באה עת רעה| מן השמים החריבה בית זבול בניתיו פעמים| וזאת לפניםבישראל בפארן אשמתי ועל לבלא שמתי, ילה ע הל בכיה ו ותהי חוק בישראל1 רבות אנחותי| ואויבישיר ישיר יתו ה כל גוי יעשיר וידל ישראל ושם אל נאפופים? נגרע לבב שומעיו קרע כי הוצי: ד על בתולת ישראל האל יום שלח| במשמנ סכל כל עצה| ולחתום כל חזון אף עלה בישראל נמשך קץ צרקם ושב נבונם ל כאלו אין ן באלהים ולאקס נביא עוד בישראל מכרנו. אוי צר לולי"י|| שהיה לנו| יאמרנא ישראל ועור יאיר חשכי את סוכי וישיב שם מלכי= ואויבי ידע כי= ישאלהים בישראל. .4 10868(%.ה 99 מזומגה'1(