-- 140
יאהב ולא ישבע מהבהב. ואשר בתוכם לא יבין ולא יתחכם. שוא ידבר והבל ימלל צדק יעות ואמת יהולל. תהפוכות בלבו און יחשוב על משכבו. לא תשבע מראות עיניו ולא תמלא משמוע אוניו. ואתה אחריהם תשק ולבך להם אהב וחשק. ולא תדע כי ההולך באורחותם לא ינצל משחיתותם. היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשופנה אם יהלך איש על הנחלים ורגלין לא תכוינה. כן המוטה בחלק פיהם והגפתה בנועם דבריהם. בני אל תלך בדרך אתם מנע וגלך מנתיבתם. כי רבים חללים הפילו ועצומים וגבורים השפילו. דרכי שאול דרכם ומענלותם ונתיבי. מות נתיבותם ומסלותם. משול בהם ושלט עליהם. והכניע השוטה. מהם במתאוה והמתאות בשוטה. ושפטם בצדק ומשפט אל תטה. ואשו ירבר מהם הבל ושוא לא תאבה לו ולא תשמע אליו. כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו. עשה זאת אפוא בני והנצל בטרם יפוח היום וינוס הצל. שמור דברי ואל תשכחם ולעד אל תנחם, נצרם תמיד בחובך וכתכם על לוה לבך. יהיו לך לבדך ולא לזרים בלעדיך. כי לויות חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך. יכלו בטוכ ימיך ובנעימים שנותיך. ויהי כאשר שמעתי ממנו אלו הדברים אשר מפנינים יקרים.= וידעתי כי הפר ממוסריו והממיר אמריו והמפיל דבר אחד מדברו. חומס נפשו ומשחיתה ועולב יחידתו וממיתה. והמחזיק בהם ואותם לא ירפה לעד יחיה ולא יספה כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. אמרתי משכני אחריך נרוצה אגילה בך ואעלוצה. ברודיך אשמח ואשיש מיין הרקח ומעסים. ויאמר לי לא תוכל לרוץ נגדי ולעוף עמדי וכנפיך נשברים ואין לך אברים. ואומר. מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה. בי אדוני אל תפן אל זדוני. כי אליך גליתי את ריבי ועליך השלכתי יהבי. ולך תוחלתי ושברי רפא הליי וחבוש שברי. ויוליכני דרך קרובה אל ארץ ארוכה ורחבה. תחלק לשלושה חלקי עמוקים ורחוקים. תחלת האחד מהם במים וסופו בשמים. והשנים הנשארים אשר המה העקרים. האחד במורח קצתו והשני במערב ראשיתו. זה על זה יהל אורו וזה מזה ילבש הדרו. לאלה תחלק הארץ בנחלה בראש ובתחלה. לא יונל ללכת באלו המקומות הנבוהים אלא איש מלא רוח אלהים. ובקצה הארץ הואת עין תביע קולה מרחוק תשמיע. פלניה נהרים ומימיה מים אדירים. מופים כל מחץ ומחלה ומעלים רפואת ותעלה. אנחגו קרבנו אליה ועמדנו עליה. הפשיטני כתנתי והשליכה ויורידני. ערום לתוכה.| ויאמר לי שתה מים ממקורה. ונוזלים מתוך בארה. כי בה יחבשו שבריך וירפאו אבריך. ויהיה. לך כנפים לעוף בשמים. ואשתה ממימי החיים. אשר לנפשות מחיים. ויסורו ממני מכאובים ונגעים וחליים נאמנים ורעים. ויהיו לי כצרי לחבוש שברי ואברי. אני שתיתי דיי ונתרפאתי מחליי. שלח ידו ולקחני וממצולות העין העלני. ויביאני אל מדינה קדומה וישנה. הורגת אוהביה ואוכלת יושביה. בתוכה אוהלים חשכים ואפלים. השמש רחוקה מהם והירח רח עליהם. ואחריהם עין חמה בתוכה תבוא החמה. מקורה איננו נסתם תתהפך כחומר חותם. ובמדינה אנשים דלים ורשים. ימיהם מעש ורעים והמה בונים ונוטעים.\ ורואים. הבנינים. יהרסו. והזרעים ירמסו. והארמונים יסתרו והאילנים יעקרו. נופלים כמו קש ואין דורש ואין מבקש. ואיך יעמדו ולא יתפרדו והמה מקובצים. ומחוברים מאויבים וצרים. אין להם שקט ושלוה ונחת וחדוה. כי הדברים הטובים ברעים מעורבים. החרוה במדוה. והשמחה באנחה. והששון באסון. היודעים לא ימצאו חן בדעתם והקלים