-- 141-­

לא ירוצו בקלותם. ואנשי חיל. לא ינצלו בחילם כי עת ופגע יקרא את כולם. ושם קרני. השטן גבוהים ורמים בהם יננה עמים ולאומים. האחד יתהלך בארקים והשני יעופף בשחקים. גם חשך לא יחשיך. מהם בי השמש תזרח ביניהם. הקרן המתתלך יחלק לשתי רוחות והמעופף לעשר משפחות. חמשה חיצונים מרגלים וחמשה תיכונים מהם מקבלים. אלו לאלו יגיעו הדברים ואלו מאלו שומעים ושומרים. עד שיביאו הדברים אל מלכם והמלך יבין בהם ויתחכם. ושתי הרוחות הומות ומשתוחחות. אחת ככפיר בחרון אפו ואחת כחזיר בתאותו ושאפו. ואת תבהל לכעוס וזאת תתאוה לאכול וללעוס. ועליהם שומר איש מסכן וחכם יוכיח. צרכם ויצילח דרכם. יסקל אורחותם ויפל מענלותם. משחת ומות ירחיקם ובשלום וחיים ירביקם. ומרשע ופשע ימנעם ואל הצדק והאמת יגיעם. ובנבול אלו האנשים כל מני חי חמושים. שמה יונים וצפרים. ועורבים. ותורים| צאנה ואלפים. וכפירים טורפים.= פרדים. וסופים| וברבורים| אבוסים.| שועלים ויעלים. ואתונות ונמלים. חמטים וחלדים וצבים תנינים ופתנים ועקרבים. צפרדעים ודגים וכל אשר במים מוגים. ויורידני משם אל ננת אגוזים ובה כל עץ פרי וכל ארזים. עליהם העופות ישכונו- מבין עפאים קולם יתנו,| מעינותיה יפוצו. וצמחיח. יציצו.. כרמיה שורקים מסוקלים ומעוזקים. שרשיה על יובל תשלח ויונקותיה על פלגי מים תפריח. במוט תנשא אשכלותיה ובכתף תְסֶבל עוללותיה. שמיה נסתרים בעבים ותלמיה. מרוים ברביבים.. ענפיה תטיף סמים ונופיה תביע בשמים. בנחליה הנצו הרמונים ובערונותיה הזהירו. השושנים ועל פתחיה כל מגדים חדשים גם ישנים.| התמרים נתנו פריהם והתאנים חנטו פגיהם. והגפן הרקיה והדודאים נתנו ריח. ויעלני מן הגנים אל הרים גבנונים. שם כתם אופיר ושהם יקר וספיר. וברל ונחשת ופטרה וברקת. ובדיל ועופרת ודר ופוחרת.. ותרשיש ובדולח וגפרית ומלח. וכל מיני פענח, ותחת ההרים הנזכרים. ארץ רחבת ידים סביבותיה מוקפות במים.. בתוכה פלעים נבקעים ומעינים נובעים. גבעות ובקעות. וגלים ונחלים. ומדברות ונהרות. ואגמים וימים. יהמו גליהם ויחמרו מימיהם. ירעשו הרים בנאותם ולא יעברו חוקם ובריתם. ויעבירני הימים ההם ויביאני אל גבול גדול מהם. וארא רוחות וסופות נושפות ומרחפות. סערות וזועות. וויעים מפרק הרים ומשבר סלעים. שמה הברקים יופיעו והרעמים יריעו והעננים סוככים והנשמים נתכים.| רביבים ורסיסים וחזיזים וטלים מלקושים ושעירים ונוזלים. ושם אבני הברד בתוך אוצר וחומה חשוכים לעת צר ליום קרב ומלחמה. ואחר הגבול הזה אש אוכלה אל השמים עולה, גחליה בוערים ורשפיה פוערים. להביה כחרבים ושביביה ככוכבים.| לא יכבות הגשמים ולא ישטפוה הימים. הסלעים ימסו ממדורותיה. והצורים יזובו משלהבותיה, אני חזיתי אותה וראיתי את דמותה. רפו ידי וכשלו ברכי ועששו מכעם עיני ונפלתי מפחר על פני. ולא יכולתי לעמוד כי נפשי נבהלה מאד. וינש. אלי ויעמירני על רנלי. ויאמר אלי אל תירא ואל ירך לבכך כי תלך במו אש לא תכוה ולהנה לא תבער בך. ויעבור על פני ויאמר בוא ברוך"י. ויקחני ויביאני במרורה. וארא הלחבים לפנינו מושקים. והשביבים סביבותינו. דולקים. והרשפים אותנו. מקיפים, ואנחגו שלמים ואין אנו נשרפים.

מורדים.|*%במוקש.