ne
an.
won
I.
it,
die
pie
nal
De,
en
ie.
Sie
te
SI
1,
0=
i:
א
er
on
: n
n
r
m
15
Gottes Gebäude wieder da, dessen Schimmer nach allen
ככתוב בספר תורת משה.... לא יומתו אבות על בנים.... כי אם איש בחטאו יומת. מלכים ב' יד' 6 ובדברים כד 16:
איש בחטאו יומתו.
ויכרות ה' אתם ברית ויצום לאמור: לא תראו אלהים אחרים ולא תעבדם, ולא תזבחו להם. כי אם את ה' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול ובזרוע נטויה אתו תיראו ולו השתחוו, ולו תזבחו ואת החקים ואת המשפטים והתורה והמצוה אשר כתב לכם תשמרון לעשות כל הימים ולא תיראו אלהים אחרים, והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו, ולא תראו אלהים אחרים, כי אם את ה' אלהיכם תיראו והוא יציל אתכם מיד כל אויביכם שם י"ב 39- 35. ולשון הזה איננה בתורתינו. ויקרא באזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בכיס ה'. שם כ"ג ב. ואם כמותו היתה ככמותו היום, לא הי' ביד המלך לקרוא כל דברי הספר בפעם א'. חדש ושבת קרא מקרא.- ישעי' א' 13- והי' מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני אמר ה'- סוף ס"ו – ולפי תורתינו רק בחג הי' מקראי קודש. כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמור שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם, והלכתם
-
C
-
בכל הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם- ירמיה ז' 23 ואמר אל בניהם במדבר בחקי.- Vgl. George ü. b. id. Fefte אבותיכם אל תלכו ואת משפטיהם אל תשמרו ובגלוליהם אל תטמאו אני ה' אלהיכם בחקותי לכו, ואת משפטי שמרו ועשו אותם ואת שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלהיכם- יחזקאל כ' 20 – 18. כוונת אלו הפסוקים ולא המלות מצינו בתורה. בראש השנה בעשור לחדש" – שם מ' 1.- ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולת מזרע בית ישראל” שם מ"ר 22- ובתורתינו נאסרה האלמנה רק לכה"ג. והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו, שם שם. התרה ההיא איננה בתורתינו. כל נבלה
וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים"- 32-. זאת התרומה אשר תרימו ששית האיפה מחומר החטים••••
-
1
שם
מ'ה, 13 – ושהאחת מן הצאן מן המאתים••• למנחה'.— וכן כל משפטי הקרבנות שם- מתנגדים למשפטי
שם 15
הקרבנות בתורתינו הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה•••• ונשאתם את מלככס סכות ואת כיון צלמיכם כוכב אלהיכם אשר עשיתם לכם- עמוס סוף ה'-. ובתורתינו לא הוזכר רק
מעשה פעור
und ein kompletes Volksbuch daraus zu bilden, welches sie dann ibid. 3,2. mit Recht: Das Buch der mosaischen Lehre, nannten. Später artete man in der mündlichen Tradition sosehr aus, daß