דער נייעך.סְפֵה הדרשות'

לקוטים ממבחר הדרושי על הפטוקים ומאמרי חז"ל והענינים הנזכרים בהדרשות הקודמות

ניך אי לדרוש א.

א) ננמרא.(פסחים קי"ח) א"ר אלעור קשִׁין מוונותיו של ארס כִקְרִיעְתּ ים סוף, שנא' נוחן לחם לכל כּשר וסמיך ליה לנוזר ים פוף לגזרים. קִשֵׁה במאמר זה הלא הכחונים הללו אינם סמוכים זל'ן, וכמה פפוקים יש בֵינִיהם, ואי משׁום שהפסוקיס האלה הם במזמור אֶחד, א"כ למה דוקא מזונותיו של אַרם קשין כקריעת ים סוף ולא ענינים אחרים. הנזכרים ניכ נִמזמון זח? וי"ל דבאמת קשֶׁה כיון דמזונותיו שיא נוהג תמיר מכריאת העולם, הי' לו להמשורר לסדר ענין זח, של גותן לֵחֵם לכל בשר, אחרי הפסוקים המדכוים בטבעו של עולם כמו, לעושה שמים בתכוגה, לרוקע הארץ על המים, ומדוע חזכיר ענין מזונותין של אדם אחרי הִפסוקִים המדברים מענינים המחורשים, אפ לא כְדִי לַהוּרות שהוא שקול כנסַיִם שבכללם קריעת ים סוף שהי' נס גרול מכְולֹם. 1)

ב) בזועת אפך תאכל לחס עד שונך ונו'(בראשית נ') יש אנשים שעמלַיִם עצמם ביניעה רְנֵה על פרנסחם, בַחֲשֵׁנֹם שביניעה וכתחכילות תליא מִלתא, ומִפְנִי זה איגס מונעים את עִצמִם נָם מחמס ושׁוּך וּמִכֶל מִינֵי מִרמָה, וכאמת הדבר הוא להִיפך, לו הי בני אדם מתנהנים כערק ווושר, אז כל אחה השיג הון ועושר גם כלא יגיעה ועמל רב, ואררבה המרמה והחמם הם מונעים כבני אדם פרנסתס ולא יועיל להם כל יניעה ועבורה, ואפשר שלזה כיון רב במאמרו כמס'(קדושין פ'ב) מימי לא דאיתי צַני קיץ ושועל חנוני ואיי סבל, וְהם מספרנסים שלא נצער וכו' אלא -שהרעותי את מעשי וקפחתי את פונסתי. ר'ש וצה במאמרו זה להורות לנו,. כי דק השור והחמס של כני ארם, שאינם מִתִנהנִים ביושר וצרק; היא הִסְבֵה האמתית -שלא ישינו הון וְעושר אף בִינִיעָה רבה, וכל זמן שב"א יתנהנו ככה לא ישִיגו עושר אף אם יתעמלו ויתיגעו במדה מרובה. והעצה הנכונה שיחיו כְנֶחֶת, ולא בּצֶער, הא רק שישיבו להתנהג בצרק ויושר, וכל זה רמוז בהפסוק הנזכֶר, בזעת אפך, אף שתתעמל

1) נזר הקורש,