דער נייער ,ספר הדרשות"
את חקללה של הנחש, ועפר תאכל כל ימי חייך, שלכאורה אין זה קללה, אדובה יותר טוב לו, שנכל מקום מוונו מוכן.לו, ואמר הרהיק הניל כי הקללה היא במה שימצא בנקל מזונו ולא יצטרך. להתפלל אל ה' בשום פעם כי מאס בו ונתפלחו עי חטאן הנרול, וְלפי"ז נבין, כי כשאמד הקכ"ה לאדס, קוץ ודררר תצמיח לך, זלנו עיניו דמעות, כי הבין בזה קללה נדולה, שמזונו יהי' מצוי לו, ולא יצטרף להתפלל אל השי"ת ע"ו, מפני שמאס בו ונתפלתו וע"כ בכה, וכשאמר לן הקכ'ה מזעת אפך תאכל לחם, כלומר שאחוי. יניעה ובה ימצא. פונסתן ועלין להתפלל להשיית על מזונו, וגראה מוה כי לא מאס השי"ת בתפלתו, נתקררה דעתן)
ה) ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה כאהל: ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה וחנה בן לשרה אשתך ונו' ותצחק שרה כקרבה לאמור אחרי בלותי היתה לי עדנה ואד:י זקן. ויאמר ה' אל אכרהם למה זה צחקה שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי(כראשית י"ח).
הכחובים הללן הם קשֶׁה חחבנה וככו דשו כהם רביס, ונראה לפרש באופן זה, כי הנה כל המפרשים נסתפקן אם ידעו אברהם ושרה שהם מלאכים אם לאה, ומסקנת הזוהר חוא דאברהם לכדו ירע אכל שרה לא ידעה, ורנה אותם לכני ארם ונזה אפשר לישב הצחוק שעחקה שרה, כי באמת קשה, הלא כבי נתכשר אברהם בכשורה זו מיד שנימול בסוף פ' לך, ולא צחקה או שׁוה, ולפי דבוי רזיל דכאותו יום פירסה נרה וע"כ לא הניא לחם, קשה עור יותר, למה היה הרכר רחוק לה כ'כ עד שהפלינה הדבר. לנמרי, גם צויך להנין השנוי של וארוני זקן לואני זקנתי ורבוי רז'ל ירועים בזה. לכך נראה לומר דוראי יעה שרה שתלר כי האמינח. נהנטחת השי'ת אכל עיקר הצחוק היה לה על שאמר המלאך שוב אשוג אליך כעת חיה והנה כן לשרה אשתך, כי לפי שחשנה שרה שאינו מלאך וק ארם, לא דבר יפה במה שאמר שוג אשוב אליך כעת חיה, כי הלא בשר ורם אינו יורע עתיו ווגעין מתי ימות והיה. לו לרייק כלשונו, כמו שאמר אלישע לשונמית,. למוער כעת. חיה את חונקת נן ולא אמר לה שוב אשוב-- כמיש ז'ל, דלכך אמר המלאך שוב אשוב אליך כעת היה, משום דהמלאך בטוה הי' שישוב אכל אלישע לא אמר כן משום שארם לא ירע זמן מותו, לכן שרה שחשכה את המלאך לאדס, צחקה בערק על דכריו שאמר, שוכ אשוב אליך כעת חיה, כמו שמצינו שהאשמרי שחק על זה דעבד ליה מסנאי לשב שנין, וכמו כן צחקה. בקונה על דבוי המלאך שחשכוה לאדם, ואמוה אמת הרנו ואני. מאמין בהבטחת השי'ת והסימן שאחרי בלותי. היתה לי ערנה, אבל וארני זקן, כאלו מדכרת להמלאך-- איך תאמר שוב אשוב אליף בעת. חיה, חרי. זקנת. ומי יווע. אס לעת. כזאת תהי' בחיים, כי ב"ו אה וְכְבֶל יום אין אתה. נטוה בחייך ובכל יום נקראת זקן ושכע ימים. וכמו שמדברים ברוך כבול
1) הוב ר'. פגחם מיזיש ווינאי