וירא. 2 נלשון ארון. ולפי האמת הקכיה בעצמו דיבר אותן הרכרים ולוה אמר לה, למה זה צחקה שרה לאמוי, האף אלַנם אלך ואני זקנתי, כלומר אף שכונתה היחה לאמור שאעסיי שאמח אמר ואין מן הנמנע. דבר זה וְכבֹר פרסתי נרה. עיכז שחוק שלי הוא לאמור להמכשר ואדוני זקן. וכי אני זקנתי נתמיה, והלא אני הוא שאמרהי הונרים הללו, כדאיתא בווהר שהקנ'ה אמר נשורה זו, או כפֿשוטו שהמלאך דיבר בשליחתי איכ נמה שאמרה שוה ואדוני זקן כפי המכוון שׁלה. נמצא כאלן אמרה שאני זקן ושחקה על מה שאמיתי שוב אשוב אליך כעת הי' היפלא מה' דנו, דוראי למוער אשוב ולי נאה לומר כך וכאשו נווע לשׁרה שֹׁהמַנשׁר חזה היה מלאך שדיבר נשם ה' חידה הררה נרולה ומתון יראה כחשה ואמרה לא צחקתי, אבל השיית. אמר לה, לא, כי צחקת, אמת אין לאשים אותך כי מוטעת היית שחשנת אֶת המלאך לנן ארם אנל מכל מקום צחקת. ועל אופן זה מתישנים כל הפסוקים באופן גאות!),

ו) ותצחק נקרנה לאמור אחרי כלותי היתה לי עדנה ונו' ויאמר ה' אל אבֿיהם למה זה צחקה שרה לאמור ונו'(כואשית י'ח) קשה מאד, הלא נם אברהם כשאמר לו הקנ"ה, שיי אשתך לא תקוא שמה שרי כי שֹׂרֹה שמה וו' ונם נתתי ממנה לך נן, נפל על פניו ויצחק(שם יז) ומרוע לא אמר לו הקנ'ה ג'כ למה וה צחקת כמו שאמר לשיה? אכן כשנדייק הישב נראה כי אצל שיה כתוב ותצחק שוה נקרנה;לאמוו', ואעל אכיהם לא נאמר מלת לאמור, ולפי הכלל הידוע לנו כי כ"ם שנאמר לאמור הכונה לאמור לאחרים, לכן אצל אברהם כחיג, ויצחק ויאמר בלנו הלנן מאה שנה יולר, היינו דק נלכו צחק ולא הוציא הצחוק מפֿיו לאַמור נם' לאחרים הלבן מלאה שנה יולר, אכל אצל שרה כתיבֿ, ותצהק שרה בקובה ונם גלאמוו', לאחרים ר'ל שלכד שצחקה כקרכה הוציאה השחוק במיה לאמור מזה גס לאחרים וע"ז חרה לה', כי לו וק צחקה. כקרנה ולא אמרה מזה לאחרים, כמן שעשה אביהם לא הי' חרה כיכ לה', וזיש הקכ"ה לאבוהם למה זה צחקה שֹרה לאמור", מזה נראה כי תלונת השי'ת על שרה היתה וק על מה שאמרה מות לאחרים, ונכון*).

) ויאמר אלהים לאנוהם שרי אשחך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה וגו זברכתיה והיחה נוים מלכי עמים ממנה יהיו(בראשית יז) במררש עהיכ כלֿ אשר תאמר אליך שֹׁרֹה שמע נקולה, ככל מקום האיש נוור נרם הכא כל אשר הֹאַמַר אליך-שרה שמע בקולה, ואיחא עור במרוש, יוֹד שנטל הקכיה משרי חיה פט ופורח לפני כסאן של הקנ"ה אמר לפניו רנושיע כשניל שאני קטנה שנאותיות -הוצאתני פשרה. הערקת. א"ל הקביה ער עכשו הייתי בֿשמה של נקבה עכֹשׁו אני נותן אותך כשמו של זכר, שנאמר, ויקרא משה להושע בן גוֹן יהושע, כל הרביים הללו אי אפשר להנינם נפשוטם ונוראי צפֿון כהם רעיון מוסוי מאד נעלה, לכן

1) ווע ברך. /6) שמעתי מפי המנוה ר' תוא ליב שטילמאן פארוטינא.

-- שון==