וירא

יביי יי עי כי אם(ם נמעשים ופעולות ישרוח, וכתיב בתרי', ויאמר ה' זעקת סרום ועמורה כי וכה, אלן אנשי פרום לא יראן שום פעולה טובה, ומסתפקים וק כקול וזעקה רבה ועי"כ, וחטאתם כי ככדה מאך, כי כווב דכרים לא יחרל עור הפשעי

ועפי"ז אני היל לפרש את הכתוג, שוים עצרו כמלים וכף ישימו למיתם, פי שױי הרוח ונושאי התורה לא ירבּיו הרבה, וק הם אומרים מעט ועושים הרבה וחכף חזה היא פיהס, כי המעשה אשר יעשו. ירבר תחת פיהם. וזה נ'כ פירוש הפסוק נתהלים, וירעם בתום לבכו ובחבונת כפין ינחם, כי הרועה הנאמן לעמו, לא ידכ ולא ידרוש הרנה. כי אס ידויך את ההולכים. אחריו. כתבונת. כפין. כּהתבונה אשו הוא בנפין וכמעשיו, וינהלם על מבועי התורה והיראה על ירי המעשה אשר יעשה.

וע" דברינו אֵלֹה אור נונה לנו בפי'. חנמרא(תענית ח') א'ר אמי אין חפלתו של אדס נשמעת אא"כ משים נפשו נכפו, שנא' נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. כי. חנה שורש תפלה הוא;פלל" בי בתפלתו יחשוב האדם עם קונהו וְהוא יושב 5משפט על מעשין ודרכיו, וכל הרנשות הנעלות והקדושות אשר יתעוררו בלב הארם לונלי תפלתו הזכה והמחורה יעוררו ויזרוו אותן שכל אלו הרנשות יהיו למעשים טונים ו"ש ריא אין תפלתו של אִרַּם נשמעת אאיכ משים נפשו.בכפו", כי רק אז הראה לרעת שתפלתן. נומעת ממעמקי לבן, אִם יוציא כל. מהשבותיו מן הכח אל הפועל, שנא' נשא. לבכנו אל כפים, שהלב ינהל אה כפות וידי ארם והמעשה אשר יעשה בהם, אל אל בשמים,. װיפֿ הפסוק, נפשי בכפי תִמִיר, רנשות נפשי המה תמיר נכפי, כי יהיו מ ד בּהניני אוהם למעשים טובים וישרים ועייז גותורתך?א שכחחי' ועתה אבקשך, גדבותּ פו רצה נא ה'. כי הלא אם משים האדם נפשן בכפו תפלחו נשמעת ואני, בפפֿי חמיד, כי הנפש חמשול על היד ותנהלה תמיר לעשות כדבריך.+)

ב) דאתי לירנו הפפוק נשא לבכנו אל כפים אל אל בשמים(איכה נ) נימא בי' מלחא. כי. חנה ירוע שהלב הוא משכן ההום שבו יתקכץ הרם. מכל חנוף, והלב יחלק. החם לפל. האביים כמו שמצינו מעקדה שער פיר וויל שה' יתעלה נתן החום החיוגי נקיב הלב אשר משם יִתפּשט החיות לכל הּנוף כ'א כפו הראןי לו. נמצא דבלם יש מױת הותרנות רהוא. נותן חיות. וד לבל האברים, אמנם הידים-המה נהיפך מזה דהידים של ארם יש בְהֹּם-מדת- שְׁאינֶם רוצים ליחן לאהר-ושע"כ חזחירה ההווה לא תקפוץ את יִרך, פתה תפתה אה יִרךְ. וו'ש הנכיא.-נשא. לכּננו, ר'ל מרת הותרנות- אשר כלִכּנו, אל כפים, ר'ל שנרניל אֹתּ חודים ליחן צדקה ומזה. ניקױב אל אל שכשמים, 6

נ)- ומדכרנו.. בענין-חנוף-הבנים.-ראיתי- פה:מה שהרשתי פ'

!) הרהיג ר' זאב הפהן קליין, 2) קחלה יצחק כֹשֵׁם חול אהר,