היי שיר ה
ועפיז יש לפרש כונת רברי. המשורר,,(תחלים מיט) אל תירא. כי יעשיר. איש כי ירכה ככור ביתן, כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כנודן, המשורל= כא ברבריו אלה לנלות לנו הענין האמור, כי הנה החלוק בין העשירות שאדם ישי. עי שירכה. בצדקה. לעניים ובין העשירות שישיג עיי שיוקיר את אשתו בִפּנִינים וערי תפארת יא בוה, כי בקיימן מצות הצרקה מלכר העשירות ע"י,- הנה. יש לו ניכ שכר נדול בעולם הנמול, אבל ע"י מה שירמה כבור. אשתו. אפשר שישיג עשיהות בעולם הזה, אכל העשירות הזאת לא יקה אתו בקכר כי יעזוב לאחרים חילו יצבור ולא ידע מי יאסוף, וויש המשורה, אל תירא כי יעשיך איש כי ירבה כבוד ביתן,. ר'ל אל יביט אדם כעיני קנאה על זה שיתעשיר עיי שירכה. כבוד כיתן זו אשתו כמ'ש זיל(יומא ב') בֵּיחו זו אשתו. יען כי מן העשירות הזאת לא בְּמוֹתו יחו ונם?א ירר אֶחוֹיו כורו, לא כן מי שיתעשיר ע"י מצות הצדקה, אמת כי' נם הוא לא יקח אתן מן העשירות הזאת, אבל ככורו יחה אחרין, כי מצות הצרקה חלוהו לבית עולמו+) יי זי דיי ואחר שנורע לנו המעם מפ"ם אשה עיניה צרה באורחים, אמותי ניךְ צחות שאפשר שעי'ן אמרו חכמינו זיל כל המלמר אח נתו תורה כאַלו מלמדה תפלות, (סוטה. כ"א). כי אם תלמוד תורה תדע ניכ ממאמר רכא הניל שאמר לכבני. מחווא, חוקירו לנשייכי כי היכי רתתעתרו, ותמנע עי" את בעלה ממצות הצרקה. לכן. מומב שלא תלמוד ולא תדע ממאמר רכא זה...
והנה הנשים השאננות בזמננו אף שאינן לומדות'תורה ואינן יורעות ממאמר. רכא הניל, בכל זאת אס לא נכיאות הן בנות נכיאות הן וְנוזרות על כעליהן לבל יפורן-את ממונם. לדברים שכצרקה וק להרכות. כבור תפארתן כשלמות משי וערי זהכ. לפי המרות היותר חדשות, ותוצאות הרכרים אינם כמו שאמר רבא לבני { מחווא, רק כמו שאמרו רויל נמקום אחר, שלשה דכרים. מוחיכין דעתו של ארם אשה נאה, רירה נאה, כלים נאים(כרכות גי אכל לפי הגיוסה החרשה בזמגינו, מחריבין דעו ישל. ארם..,?)
ה טאז וואסאס יהיאיסאסאאשאעט 7 אאיאעאייקלאסי עקאט אשי
= הנ"ל. 2) ריע.