דער ניער ,ספר הדרשותי

חיי שיר הי לדרוש ב.

א) ויאמי אַבוהם אל ענדו זקן ביתן, המושר נכל אשר לו(כראשית כיך) אַליעזר עבר אברהם למד כ המרות הטוכות והישרות מארוניו, ונם זאת למד ממנו, כי כל הקנינים והרכוש שיש לו היה הוא המושל עליהם, לא כאותן כני ארם שאם בוכם. ה' בהון ועושר אז הם מושלים עלין ויסהו מן הרוך הטובה, וזה שהודיעה התורה ממעלת עבד אבוהם זקן ביתו שהיה המושל בכל אשו לו, שמשל על קניניו ועשרן, 1)!

ב( והנני להעחיק כאן מה שאמרתי מעם בררשתי בעיר יערעניץ. הנה חכמי הסוד אמרן כי הנקירה היותר נככרה בין העשו תנועות הוא הסנול, מלשון סנילה, והוא.מורככ משלשה נקירות הרומוות על הקשר המשלש המובא כזוהר,(פ' נשא) הקב"ה, אורייחא וישראל, ואיחא כמדרש(מוכא בספרים) עה'כ, עמן אנכי בצרה(תהלים)

אית בצרָה אלא בצַירי. תג'ל בכונת המררש חזה, כי מעת שגלינו מארענו בנלות המר, נתקיים בנו פעמים ונות מִישׁ בתוכחה, ואנכי הסתיר אסתר כמה פּעמים ואינו הסתרת פּנים.'וכאלו סי הקב'ה את השנחהו מעלינו ח"ו, וכטענת החוא מינא. לפני חקיסר רומא בעמדו לפניו ר' יחושע בן חנניא, כי אנחנ, עמא דהררי מויה אפי' מיני'(חנינה ה) ולפי'ז גראַה כאלן חסרה נקירה אחת מן הסנול ונעשה ממנו צירי, ע'ן יאמר המשורר בשם ה', עמו אנכי נצרה, ואמרו עיז חול א"ת נציה אלא כצירי, ר'ל אף בשעה- שנראה ח'ו כאלו חסרה גקירה אחת מן גקירות המווים על הקשר המשלש של הקכיה, אורייתא וישראל, ו(שאך פן הכנול רק צירי, כי צרות נרולות אפפונו וכאלו יִשׁ הסקית לנמרי. חן, לא נחשוב שהשי"ת עזב אותנו חין לנמרי אלא עמ אנכי אפילו כעירי ותכן.?) והנה בַשׁם שחסנול הוא לפי דעת חכמי. האכת. הנקידה היותר משוכחת כך

הוא הקמ'ץ הנקידה היותך פחותה, כי הא מורה על קמצנות וכלות ולכן הוא בא תמיד בסוף המאמר או הפסוק להורות על קיץ וסומו של הרעיון?) ומעתה יש לשאול, הלאָ הוהב הוא טוב יות* מן הכסף, והיה מן הראוי שחזהב יהי' מנוקר עם הנקידה היותר משובחת ולמה איפא זרב הוא מגוקד בקמץ שהיא הנקירה היותר פחותה? ע"ז באו בעלי המוסר ואמרו כי רעיון מוסוי נדול טמון בוה, כי חנה אֲמת שהממון הוא נחוץ מאד לבני אדם, ועוך אבינו הראשון השתטש בהם וקנה חלקת השרה אשר לעפרון בן צוחר החתי בער ארכע מאות שק? כסף לסיחי, ולדעת חכמיגו ז"ל היה אברהם אבינו אחד מן הארבעה שיצאן להם מוניפין כעולם(בר'ר פל"ט)

1) דיע. 2) מצאתי.| 3) מצאתי.

-ו14 ­