בר א שית
בראשירז. לדרוש ב,
א) ויברא אלקים את האדם נעלמו כעלם אלקים כרא אותו(בראשית אי כ'ז) על הכתו,. ויצר אלקים את הארס עפר מן האדמה ויפה נאפֿין נשכת חיים ויהי האדם לנפש חיה כתב. הראנ"ע, ברורות. אלן יש הכר? בין ליות אדס ובין לירח בע"ח כי כל בעל חי מיד בהולרו הוא עומד על תנלין והולךְ וץ ואוכל ושוחה, אבל הארם בהולדו אינו יכול לעמוד לאכול ולשתות, אמנס ארס הראשון באוחו יום שנכרא התחיל לילך לאכול ולשתות כמו בל נע"ח וזה וייצר וו ותו"מי ויהי האדם לנפש חיה געשה וננמר עם כֹל כחותיו והושלן,. ועפיז גוכל= להבין ניכ כונת הכחב הנ'ל ויברא אלקים את הארם נעלמן ונו' כי תיכף כהכראן הי' מושלס בל כחותיו, וזה בצלם אלקים ברא אותו וכזה נבין מה שאמרו המקוכלים כי.בצלם אלקים' גימ' רימח שנברא ברמיה אברים רמות עליון והבן, 1) י:
ב) ארווה הארדמה בעכורך כעצמון תאכּלנה כל ימי חייך וקוץ װודר תצמיח לך בזיעת אפיך חאכל לחם.(כראשית נ') ירוע שקורם החטא הי' דארם וכ הבריאה כלן רק טוב, כי כמו שהאדם נטיתו חיתה לטוכה ולולי הי' צויך לחשחמש באיזה מדה רעה הי' צויך להתנבר על טבעו, כן היתה הבריאה כלה, האדמה מפאת מבעה הוציאה חטים ושעורים ולולי הי' גחוץ קוץ ודררר הי' צריך לורוע ולחרוש ער שתוציא צמה כזה, אבל אחר שחטא והאדם נחפך להיות נטיתו לרע, כמיש כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ועל מרה טובה צריך להתנכר על טבעו שהוא לרע, נתקללה האדמה גיכ ע" שמטבעה תוציא קוצים וברקנים ושתנרל חטים ורנן צריכים לעמול, כמיש(ברכות ניח) כמה ינעית ינע ארם הראשון ער שמצא פת לאכול, חרש וורע ונקש וכו װ'ש התורה, ולארם אמר בי אכלת מן העץ אשר צויתיף לנלחי אכול ממנו, הנה נהפכת שתחת שְנטִיחךְ היתה לטובה עתה נטיתך לרע. ועל -מדה טומה צריך את לעמול, ארורה הארדמה געבויך, גס היא נהפכה להיות נטיחת טעה לרע, באופן שמצד טנעה קוץ ודררר תצמיה לך, וכשאתה צריך שתוציא
1( ר'ע.