בר א שית

לה' לא עכר בשמחה. וק ויהי מקץ ימים ויבא מנחה לה' מתוך צער ולא עו אלא שהכיא מטין הנרוע זרע פשחן..+')

נ) וא'ר אכהן שאלו את שלמה כן דוד ער היכן כחה של צוקה אמר להם צאו. וראן מה פירש דוד אנא(תהלים קי"ב) פור נחן לאכיונים צרקתו עומרת לעד(ב"ב י') וכבר עמדו רכים במאמר זה, רמה זו שאלה משלמה דוקא?

ומה תשוכה הִשִׁיב להם צאו וואן מה פירש דוד אכא, ומה וה הלשון ער היכן ולא, כמה גרול כחה של צדקה? ונראה שהמאמר הזה יוכן עסיי המאמר כירושלמי(פאה פ'א) אריי בר מריון כשם ר'ל החפל הוא מעולס וער עולם והצרקה ער שלשה רורות, שנאמר, חסד ה' מעולם וצדקתן לבני בנים, הנה ראינו שמפסוק זה למו חול שוכות העדקה היא רק ער שלשה דורות א"כ קשה איך אמר דוד נעצמן, פוו נתן לאכיונים צרקתו עומות לעד שמוה משמע שנם הצרקה זכותה עד עולם, וזה ששאלו לשלמה, ער היכן, כלומר ער כמה, כחה של צרקה, אם היא עד עולם או וק ער שלשה רורות, כי מחברי אניך אין אנו זורעים זה כי הוא ס'תר אע, כמקום אחד אמר וצרקתו לכני בנים שמוה משמע וק עד נ' דורות ובמקום אחר אומר וצרקתו עומדת לער והיא שאלה. נרולה כאמת ברברי דור, שאלה שצריכה תשונה אבל שלמה ביוב חכמתו השיב עי"ז. כי הנה מצינו בפרקי ר'א שהצדקה שארם נותן לש'ש בספיי כדרך חפֹּף ורחמנוֹת. צרקה פוו יש לה כח החסד שכה, והיא מנינה לעולם, אכל הצרקה שארס עושה בכילות וכרוע לבב וצרות עין צדקה כזו זכותה וק ער ג' דורות, והתשונה הואת השיב להם שלמה על שאלתם ואמו להם צאו וראו מה פירש דוד אכא, ומזה רמ להם שירקדקו. כרברי. דוד ולא ימצא כהם פתיוה. כי שֹׁם חלק את החסד לכו והערקה לכר, כמ'ש.חי מ' מעולם.וצרקתו' לבנ בנים. וצרקה כוו באמת זכותה וק ער ג' דורות, אבל פה אמר פור נתן לאכיונים, ומי שנותן נפֿוונות בוראי נותן בעון טובה. ורוח גרובה ובספ"י, צוקה כזו שיש בה נם חסר עומות= לער ומנינה לעו 6=

ד) ירינו לא שפכה את הרם הוה(דכרים כ"א) והקרי שפכו יש להבין הקרי וחכתיב ע'פי מאמום ז"ל(סוטה מ'ה) וכי עלתה על דעתנו שוקני ב'ר שומכי דמים הם? אלא שלא פטרנוהו כלא מזון וכלא לויה. והנה מזון לעני שייך לאשה כמ"ש(תענית כ"נ) איתתא שכיחא נביתה ויהכה ריפתא לעניא, ולויה שייך לאיש

2 הנאון ר' בוכיה בױך ז"ל: ראוי להעיר כי יִשׁ מחכרים שאינם בקיאים בספרים ומביאים מאמריִם שלא. בשם אמרם האמתי כן מצאתי בספר. הבאר המאמר הזה בשס הבעשיט זצ"ל ושמח הכותב על שוכה למסור דכר יקר כוה בשם הבעשיט ובאמת המאמר הוא. בספר זרע כרך פ' נראשית ראשון: על כנון זה נאמר ניכ חכמיס הזהרו בדבריכס, המחבר,

3) הנאון ר' בנימין אלי' אבר'ק סאקאלאוו.

- 40=