דער נייער ,ספר הדרשות"
חכמי התלמוך והמדרש הכירו חשינות היין ואמרו שהתורה נמשלה. ליין(תענית.
ז) וראה(כמרכר לבה פּי"ג) תירה משולה ליין, יין עולה שכעים כך יש ע' פנים.
לתורה. ולכן מי שמצער עצמו מן היין נקרא חוטא(נדרים י')= ואחד מן החכמים. הנדולים שהיין והכשמים הועילו לחכמחו.(יומא ע"א) ולכן כל בית שלא גשפך בו יין כמים אין בו מימן כרכה(עירוכין ס"ה) ומטעם זה נהני' לשפוך מכום יין של הנדלה מעט על הארץ לסימן טוב(חרמ"א), לפי השקזת חכמי. התלמוד { נחשב היין לאחר ממיני המזון הנחוצים לחיי האדם, ואסרו עכור זה לאסוף אוצרות יין כרי ליקר את השער(כ"ב צ.) וואה(שבת קכ'ט) מאי צרכי סעורה? וכו' שמואל אמר יין, לרעת רזיל היין הוא רפֿואה לחלאים רבים, למהלת הלב, העינים וחולי מעיים ראה(שכת י"ב) ומי שרניל לשתות יין יש לו גוף חזק(ברכות ניא) וואה(שנת ס"ב) נייש כל אסוון אנא חמרא*) וואה(שם סיו) שר'ע אמר על כום וכוס חמרא וחיי לפום רכנן ותלמירהון, ביותר נחשב יין ישן, יוסף שלח ליעקב. יין ישן שרעת זקנים נוחה הימנו(מנילה פ"ו) וראה(שיר רכה פיא) מה יין זה כיז שחוא מתישן נקנקן הרי זה משונח, כך דית כל זמן שהן מתישנין על ארם הם יותר טובים,
כנראה אהכו בני גליל ביותר יין ישן, כן פירש ר' חנינא נר פפא שהיה מצוי בחנות חכמי הגליל את הפסוק האוכלים למערנים גלוסקין והמר. עחיק,. ור' יהושע בן לוי אחר שמנה מיני יינית מתהיל מן החר שהוא לפי מירש רכי סימון קונדיטין(ירושלמי תיומות פ'ח) וראה(ירושלמי יבמות) מאי קרא? וחכך כיין חטוב. בן נזירא אמר, כחרין דשתי קונדיטין ר' יצחק אמר כהרין דשתי חמר עחיק, אֵע"ג דשתי ליה טעמאַ בפומי', וכל החכמים האלה הין נני גליל והיין המבושם המכונה ניונית וברומית קונדיטין בפיהם, ראה(נר טוכיה, רכי שמעון בן נזירא הדאר שנת תרפיה גליון ל"ו) כן היתה גודעת העיר עסיא או אסיא. ביַנה המתוק עיין(שבת ק'ט, עיז ל.) וראה(שיר ערך מלין ע. אסיא. הירשענזאהן בע" חכמות חלק אי במחקרי ארץ אות ע' צר קפו)/ /" זי יל הי לוע חכמינו זל הוניל. ביין יש'לו שכל טופ(הוריות י"ג) היין' מחכים ופותה את הפֿה לרנר דבֿרי חכמה וכשנאו וחזקיה אל המשתה. לרבי,"נתן
*) החכם:פראפ. ג. זעליקאוויטש ביאר-מאמר. הול הַניליְבְרִיש כָּל. אפוון. אנא חטרא. באתר הלית חמ תמן. מתבעי..סמנים.., בדרך. צחותי. הִחֶכֶם. הזה חִי בפוף. ימְיו במעריקָא. כמקום. שֵׁאפֹרוּ שתיית. היין ורק עיפי. פקורת רופא יוֹכל האדם. לִמצֹא, יין בבית המוקחת בתור סמ' רפואה. ווה, באתר דלית חמי, במקום. שאי אפשר למצא יין לשתיה, חמן מתבעי סמניט. הולכים' לבית המרקחת היין בתור מרפֿא, זּנוֹרע שמרכים העסֿ לשחות סמיימרפא כפֿדה נחולה פוּ כול חולום. אצל יון ביר כל אחֹר' מקידות-רופא דבות ושותים כאוות'נמשם:כי און חכמה ואין' עצה ננף.שות! יין -- אפֿילו במדינות ארצות חכרית שאיסר שתיית היין עמד בתוקף עוֹ.
:יי