נה וז= אי יע להם יין הוכה כדי לדבר דברי חִכֹמֵה.(פנהררין ליה) ומענין- הוא מה שסיפר אחך הרכנים מנכדי הנאון הצדיק ר' מַנהם מענדיל מליבאוויץ זצ"ל שזקנו היה מלמד את החסירים שישהו ולא ישתכרו וזקנו הג'ל היה יכול וה, שִׁכמֵהּ שהיה שותה ל?אַ היה היין מאבר דעתו ואדרכה המוחין הי' אז בתנלית הנדלוֹת, והי' אומו או ד'ת ער למרכה, ופעם אחת היה חתונה כליבאוויץ אצל. ש"ב והיה שם נם רכינו ושתה הרבה מאור ואמו ד"ת הרבה מאך(בית רֹנִי חיג עמור ד' הערה בי) ומספרים על הכעש'ט שאמר פעם לבעה'ב. אחד שהתאכסן אצלו: הלא יינך שוב למה כומך קטן? והשיב לן הבעה'"ב כי סכנה לשתות כום גדול ואמר הבעשיט, און אני מתירא מזה, ראה(שבחי בעש'ט צר 55 וצר 107).
ומפני שלפי השקפת ר"זל היין מחכים השתמשו בשם זה לכנות בו את האיש שהוא חכם גרול. וקראן אותו בשם. חמרא, וכננרו כנו האיש שאינו נרול כ"כ במעלת החכמה בשם חומץ, ראה(חולין ק"ו) אנא בהא מלתא כחלא בר חמרא. גי אנא וכו' ונכלל הין נוהנין לציין את היאשונים בִשׁם יין ואת האחרונים. כשם חומ'ץ(מימ פ"ג) וראה(מאיר כהאן כיסטריץ. בִיעוו מיט היין צד 33);
כאמור חשנו חכמי התלמוד את. היין בין הרברים הנחוצים לחיי הארם, ונפרט למי שוניל כו, וכשספרו למר עוקכא כי העני שמאסף עכווו בכל שבוע כסף. לצרכי שבח, שותה יין ישן, השיב לא ירעתי מזה. ועתה כשנודע לי דבר זה, גחו'ץ ליתן לו יותך כפו שנתתי לִי עד היום(כתוכות פ"ז) ומטעם זה למדו ר'זל מן הכחו, לא תעכוד בו ענודת עכר שלאַ ישתה האדון יין ישן והעכר יין חרש. ראה(קדושין כ'ט).
ווען שהיין היה חשוג בעיני חכמי התלמור, מצינו שרבים מן החכמים סחרו ביין ואה(נ'מ פ'ג) וואה(בוכות ד) רב הוגא תקיפי לי ד' מאות די דחמרא וכו'. ונם אביי התעסק במסחר היין(שם נ"ו).
ומפני חשובתו של היין יתענגו הצדיקום?ע"ל עם היין המשומר משי"ב (נראשית רכה פל"ר) וראה(מררש הנעלם פ' ת'ר'ת) א"ר יוסי. יין המשומר כענביו מששת יִמי בראשיח, אלו דבוים עתיקים שלא נִנֹלו לארם מִיוִם שַׁנִבְרא העולם ועתידין להנלות לצריקים לעיל, ואצל המקובלים היין על שמוים הוא סור החכמה דערך אנפין שכו מתלבש הנכורה דעתיק, וכחב החייט שהחכמה הוא דין רק שהדין חוא נכפה לשם וה'ס שאמרו בזהר, מוחא דשקיט ויתני ושכיך כחמו טוב על דורדיא, ראה(עץ חיים שער א"א פיז) וְנִימות המשיח יתן הִנפן את פרין בשפע גרול,. כמיש אופרי לנפן עירו ולשרקה. בני. אתוגו. כבס ביין. לִבְשׁו וברם. ענכִיִם פותה!(נראשית. מ') ראה רשיי שס. נחנבא על ארץ יְהורהּ. שִַׁתּ'. מוֹשְכֶת. יין כמעין. איש יהווי יאַסור לנפן עיר אחד יזימענו' ומשווק-אהר"בּן אתון' וראה
=- 4-