דער נייער ,ספר הדרשות'
ירבע
(כתומות קי'א) שמנפן אחד יוציאו לא פחות משלשים גרבי יין, ונם ארם הראשון כשחיה נגן ערן מלה'ש היו מפננין לו יין(סנההרין. נימ)
וויזל אמרו נדיש כל מועין אנא דם ובריש כל אפוון אנא המר(שבת ס'ב) כחוב כקנלה אשר שם אהי' בוכוע נגימ' דם(אדמו'ר מלאדי לקומי תווה פ' מקודי) ושם אהי' בכינה, דמינה דינין מחערין ווה בויש כל מועין אנא רם והמתקה מִשׁם הױ', דשם חוי' הוא בחכמה כמיש ד' בחכמה וו', וכאשר נצרף הנימטריא דשם הוי' לדם הוא בנימ' יין, כ'ן עם מ"ד כגימ' ע' ווהו כריש כל אסוון אנא חמי(העריק ר' אהרן מקוירניו, זכר צריק ע' ח'),
ואמנם לא וק שתית היין במדה וכמשורה אך נם שתיה מרוכה ואפילן עך לשכרה. לא היה וע בעיני חכמי התלמור, ולדעתם מִי שׁוניל נזה ממציאים לו מן השמים לשתות, ראה(וכה ויקרא פי"ב) וראה(כתוכות ס"ז) בההוא עני שבא לפני רבא וכיקש ממנן שיחן לו בשר שמן ויין ישן, ולרכא לא היה לו אז ליתן לו בשר ויין והעני החעקש ולא וצה לקנל מוכא מה שנתן לו ער שבאה אחותן של רכא שלא ראה אותה תליסר שנה והבֿיאה לו תרננולת פטומה. ויין ישן--ורבא קוא אז בהתפֿעלות כי הוא רואה כחוש איך השי'ת מזמין לשכור את יינוי
ומפּני זה למרו זכות על השכור ואמרו אולי להמיג דאנתן שׁתי, ראה(בימ סין) ויש לוה מנא נם בהלכה. כגון שלוה על משנון והמשכון שוה יותר מן ההלואה וכשהניע יום הפדיה והיתה בזה אסמכהא, ואם היה שותה משקה דעת ר'א מריפתא דלא קני המשכון ויכול עריין לפרוע וליטול המשכון ששוה יות- דלהפיג דאנתן שתי ראה(הרב מנחם הכהן ראזיקאוו. מתוות בי יוסף תשובה תנ"ז צו 156)*
ומפני חשונותו של היין קכעו ברכה לעצמו לפנ'ן ולאחריו וייחוו לקדוש ולהנרלה ולסעודת מצוה, אצל שבע כוכות כסעורת גשיאון ארבעה כסות לפסח לשתות בסעודת פורים. ואין אומרים שירה אלא על היין(ברכות ל"ה) כגון זריקת | דמים ונסוך המים(שֵׁם)?). בנחום אכלים תקנו לשתות עשרה כסות, ואח"כ הוסיפו עוד אוכעה כוסות ואחוי כן עוד אונעה. ואמנם מאותן היום שהתינוק היהודי גכנפ לכריתו של אכרהם אבינו והמוהל נוטף מפה של יין על דמו השפוך ואומו-בדמיך חי ער יום האחחון לחייו, היין לו לסמל של אהבה לאלהים ולאנשים, ואין שמחה כלא יין. נרית מילה, פריון הבן, בר מצוה, אירוסין, חתונה, שכת, יום-טוב --נולם יתקדשו ניין(ספיװאַק, אין שכרות לישראל, קוית ספר שנה ב. חוברת די צך 279) ואפילו אחר שמת היהודי אחרי טהרתו מזלפין יין על ואשו ואומרים הפסוקים. מעין נים באַר מים חיים ונווליס מן לבנון וו ראשו כתם. פוז קוצותיו. תלתלים שחורות כעורב, כן מולפין על עינו ואומרים הפסוק עיניו כיונים ונו' על
1) אמנם מצינו שירה נם-בלא יין:וכנון חל שכשחיטת קרבן מפח(תום' שם דה'מ. אין). ועיין(תוס' זבחים. ו' דהימ וְהלֹא) דאין אלא לאו דוקא.
= 75