ני" 7
לחייו ואומרים: להייו בערונת הנושם ונו' על ואומוים יריו גלילי זהבֿ וו על שוקין ואומרים שוקיו עמורי שש ונו'(מעבר. יעבוק מחלקה רביעות סדר מהרת המת והזילוף).
וכששאלו לבן זכאי באיזה זכות האריך ימים, השיג"דק נענור שלא חס לקרש על היין. פעם לא היה לו כסף לקנות יין על קרוש ומכרה זקנתו את כובעה זהביאה לו יין. וכשכר זה כשמתה הניחה ג' מא ת נוני יין. בן זכאי הניח נ' אלפים נוני יין(מגילה כ"ז) וכא זראה שהשכר שקבעו להעוסקים כצרכי צבור באמונה נותנים גם לאלה שנותנים יין לקדוש ולהברלה, ועומדים בשווה אהת עם אלה שנותנים פת לאורחים וצדקה לעניים. ואמנם מפני חשוכותו חנרולה של היין החזיק הנפן עצטן למיוחס גחול. זכא כפענה שלא יתלו עליו את המן, ונתן טעם לדברין שהוא גותן יין לְנסכים(חרנום שני),
כאמור גם שתיה מווכה של יין לא נחשג אצל היהודיס לחסרון, והרוצה לנסך יין עג המזבח-ימלא' גרונם של חיח יין(יומא ע"א) ואשת חבר כחבר לענין זה ראה(יו"ד ס' רנ'א סעיף ט') כשחרג כית המקרש רצו וכים לנזור על עצמם שלא לשתות יין, בטענה, שמן היין הביאו גסכים ע"ג המזכח ועתה. המזכה הרוס ומחאו ע"ז החכמים ואמרו, אם כן נגזו שלא נאכל לחם מפני שממנו הקריבו מנחות על המזבח והוא הרוס כעת(ב"ב ס') מפני חשיבתו של היין אצל היחורים נצמה שהעמים השכנים של היהווים השרו אותם שאלהי ישראל הוא בכחוס אלול השכרות אעל היונים, ופלומארך התאמ'ץ להוכיח זאת כאותות ובמופתים רבים, ראה (מיזעס. העמים העתיקים וישראל צר 20-92-93) ואמנם אצל היונים והרומים היה האליל ריונסום הממונה על היין אלהי כל הצמחים והפוחים והיה מושל על כח המפרה והמובה כל חיקים בהבל, ראה(ספר סנילת חצמחים, וכאוצ'הש ערך נפן),
החשובות של חיין לא פמקה. אצל היהודִים ירוע. גם נהימים המאוחרים נם ִזמן הַרְמנְ"ם. חורגלו. לשיר שירי. חהלה, על רְאֵה(פירש המשניות ְהֲרְמָבִים ִנְהַדרִין),, ִצִינו שירי-תקלה. רכים לְהיין. בהדיוואן. של,|ר' ירה הלוי ראה(או"י ע., יין) ונם,. היום איִמרם. לחיים הק על. כום. יין,. וואה שֹֹׂחֲמירְהְ התורה. כמה. חומרות באכילה, ואלן, לְנבי שחיה אין. אנו. מוציאים. אף אִיפור אחה, המר יו נסך?---הרי איפור. זה, אינו איפור ראשון.. אלא תולרה. של איסור אחר,, איִגנו.אב אִיסוך ,אלא תולרה. בלבד ראה.(ר', מְשֹׁהּ גאכט,, מַררש מְשֵה צֶ ר"וא ווא כאמור. הו וטן הַנְבִיאיֹם וז המוד שבויס בישראל, כְנראה. מִכְמָה פסוקים נתניך ומאמרי חז"ל, אבל נמשך הֹלות הארוך גס שׁונאֵינו מודים ואומרים,' כו אי שכווים.' קישראל,= זמרוע:2-האין יצה' הע לישואל? יש וש בנו יצו הרע,. אבל היצר' פּוֹב. נוברה' השקת'החיים''זמלחמה החיים" פֿספֿיה