--ו 4 2

אשר החלו שמה לצאת לאור עולם ואשר הרבה מאמרי חכמה כלולים בחרום מעשה אצבעותיו נקבצו ובאו לתוכם הסכו לא מעט בדבר הזה: גם רבים מאוהביו וממיודעיו אשר ירעו את עניו ואת לחצו בעיר טארנאפאל עמלו ויגעו עבורו זה כביר להמציא לו מנוחה ונוה שאנן בעיר אחרת, וביחוד היה החכם הגדול ד"ר מיכל זאקס, דרשן ומוכיח אז לעדת פראג ואחרי כן בעיר כולין, אשר התעורר לרבר על לב ראשי העדה ולהטות את לבם כי יקראו את הכהן הגדול מאחיו" בתורה ובחכמה וביחש לשבת על כסא המשפט שמה ולהורות דת ודין בשערי בת פראנ.

זאת תפארת עדת העיר הזאת הישנה ונושנה מימות עולם, וזה מהללה אשר מימי קדם קדמתה רבנים גדולים ומאורי ישראל האירו שמה את אור תורתם ותכונתם, שם ישב על כם הרבנות הרב הגאון ר' יהודה ליוואה בעל באר הגולה, הוא ליוואה, אשר ממנו יספרו עור עד היום הזה אנשי פראג נפלאות אין מספר, כי הפיח רוח חיים באף ג ו לם אחד, למען היות חוטב עצים ושואב מים לכל אנשי העדה, עת נתנה דת בעיר מטעם המלך לבל יזיד איש נוצרי לעכור עבודת עבד אצל יהורי, ואשר יסר את הקיסר וודולף במכות אכזריות על היותו שונא ישראל, וכהנה: שם השתרר זמן רב הגאון הגדול מהור"ר יחזקאל לאנדויא אשר הרעיש אז פני תבל בספריו הצליח ותשובות נודע ביהודה, ורבנים גדולים אחרים לפניהם ואחויהם, ושם גם שם על מקום שבת הרכנים המובחקים ההם בבהכ'נ היותר נכבד וקדום בזמן הנקרא אלט"נייאשול נקרא גם שלמה לחכין שמה את כס מושבו, איש אשר לא בגולם וגוש עפר הפיח רוח חיים רק בעצמות יבשות, אשר החיה מערמות עפר רבים שוכני אדמה אשר כבר נשכחו מרוב ימים. כי הסיר ברוחו החזקה ענני כסל והבלי שוא אשר החשיכו את זוהר תולדות ישראל ויעפרום בעפר.-­

האומנם גם פה לא מצא שלמה בתחילה המסלה ישרה מבלי כל מעקשים, גם פה מצא אכני נגף וצורי מכשול אשו עמדו לשמן לו על אם הדרך. אמנם במה נחשבו אלה מול הראשונים? בעיני החכם ו' משה לאנדויא אשר היה מראשי עדת פראג והנכבד בינמי, גם אחד ממובי העיר היושבים ראשונה להוְעַץ על כל דבר הנוגע לטובת הכלל(ק. ק. שמאדטואמה) לא ישר בתחילה בחירת שלמה לרב בעירו, הוא לאנדויא, אשר כבר דברנו ממנו למעלהו אשר הוציא לאור כעשר שנים מרם זה את ס' הערוך עם הערות והגהו ונוספות, ואשר עליו הניף אז שלמה את שבם הבקורת בעים רוחו, ויך כמעט את כל הספר לרסיסים, עד אשר לא הוסיפו ההוספות ולא נגהו ההגחות ולא העירו החערות. זאת הכאיב למדי את נפש החכם הזה, אף כי שלמה בנחת דבר ולא פנע בככור המחבר. אף כחוט השערהי כדרכוו וכיאות. לכל מבקר נאמן, ואולי גם רק עבור זה חרה לו עוד ביתר שאת ועל אשר ירע כי הצדק ילין את איש ריבו, כאשר ידע זאת כל מכיר צר לב האדם. אולם אנשים מובי לככ ומשחרי החכמה. באמת, כמו זה החכם לאנדויא. לא זמן כביר. ישמעו לקול