אש|

בר

ל

השמים שמים להי והארץ נתן לבני אדם+(תסיס קעטו)

כי אדם אין באוץ אשר עלה שמים וירד,| אם יאמר אנוש אעלה במתי" עב, אעופה ואשכונה ארחיק נדוד עליות שחקים ארקיע, ואגביה עליון על כל הארץ+ הגה מלך של עולם אומר לו ררה, כי יושב בשמים שוכן ער סך בענן לו מעבור­בן אדם, חק נתן לו בל יעברנהו וקרא לו עד פה תבא. שכן ארץ ורעה אמונה עבוד את האדמה ושמרה והיה אם תשמע אל מצותי ונתנה הארץ יבולה אתן לך מטל שמי, ומשמני ארצי ומחלב חמים אשניעך. אפתח לך את אוצרי הטוב, וכל מוב הארץ אתן בידך, לכן אנשים רע נידמה לרעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבא כנשם לנו כמלקוש ורה ארץ(הושע ו') למען נמלא תעודתנו אשר כה נבראנו בכל כחינו נעבור יוצרנו אשר כל פעל פה בעולם השפל למענינו לטוב לנו כאשר אומר מררש תהלים: עולם חסר יבנה משל למה העולם דומה וכבודו של הקב'ה למלך שהיה לו אוצרות מלאות כל מובה' ואמר על מיאלו מונחין לוקה אני עבדים ומאבילן ומשקן והן מקלסן אותי כך| ה" העולם תהו ובהו עמד וברא את העולם וברא את האדם והשליטו בכל מוב כדי לקלסו+ ועלינו מה לעשות לקלס ולברך וכן הוא אומר כל הנשמה תהלל יה ואומר ברוך ה' לעולם אמן ואמן, וכמה נאה דורש המדרש הזה בעל בינה לעתים(עת צאת דרוש שני) בתכלית. בריאת העולם והאדם- זה קצור לשונו: הי' ללעג ולקלם אצל המתפלספים מאמר האומר היות. האדם סבה תכליתית אל הבריאה כלה ובאו על זה בשני דרכים האחד כי בקשת התכלית עצמו למה ברא הקב'ה העולם היא בטלה, כי לעולם לא נבא אל קצה, שאם נאמר בראו לתכלית המין האנושי עריין נשאל מה בצע בבריאת האדם, וכי נשוב לשיעבוד את קונו נשאל עוד ומה נועיל אליו יתברך כי נעברנו וכן מדבר אל דבר ער שלבסוף נגיע בהכרח לומר כך הי רצוגן יתברך כי לא יתן ולא יוסיף אצלו שום שלמות מציאותינו או עבדותנו* והן אמת כי צרקו בזה לומר שאין לשלמותו ית' שום צורך מגריותיו. כי לא יוסיפו במעלתו מאר להיות עצם נדולתו בלתי תלוי בזולתו* והוא אצלי מאמר המשוור ע"ה כי גדול אתה ועושה נפלאות א תה אלהים לברך וכו וכו" ומצר זה לא היה מקום לומר היות האדם תכלית הבריאה אבל עכ"ז מצד טבע מרת השלמות שהוא להשפיע ממובו ולהשלים הזולת ברא ה' העולם עם בלתי היות לו צורך לכך למען ישתלם המין האנושי בהכרת יוצרו וגרולתו וזה כל פרי מעשיו= אמנם כת אחרת באת בדרך שני לומר כי אחרי הוראת היות לעולם תכלית רחוק היא שנאמר היות הארס: הוא התכלית הזה כי אפילו ג ודה היות כן אצל עולם ה שפל להיות המין האגוש היותר שלם שבנמצאות השפלות לא יתכן כן בערך הגרמים השמימיי כי להם נ' מעלות עצמיות על הארם, הא' מצד חמרם שהוא נשם ממשיי בלתי מורכב וממילא הוא בלתי נפסד כפי הבע. והאדם בעל חומר מורכב ונמשך היות בלה ונפסד וקצר ימים.| הב' היות השמים וכל צבאם נופים מאשים ומזהירים

* והשפלים הם נופים חשונים+ הגנ' מצר המקום כי הגרמיים השמימיים הושמו בצר

המעלה והמין האנושי למטה וזה מורה גריעותו* ואולם יאמרו כי כל אלו החסרונות יש להם מקום מצך החומר אבל מצר הצורה אשר בארם האמתי בהיות נפשו הצוּבָה ממהות נדולתו יתברך לא יכנסו בערכם השמים וחיליהם ולזה נתכוונו ז"'ל כשאמרו במ'ר פרשת אחרי מות: רבי לוי בשם רבי סימון בן מנסיא אמר תפוח עקבו של אדם הראשון היח מכהה גלנל חמה קלסתר פגיו עאכ"ו* הנה הרב בעל עקירה. זיל מירש עֶֶב זה, על השכר> ולי אפשר כי גדר התכלית הוא היותו בא בסוף כל הדבוים. וכל הקודם אלא הם באמצעיים. אבל היא תחילת המחשבה כי הוא הרבר הראשון