8| מגילת פרק שני תענית

[ויפקדו] המשררים והשוערים(ועושי המלאכה), וכשגמרו לבנות* אותו הי" עשאוהו י"8) בארבעה עשר ביה נכיסת פסחא זעיר' דלא למספד,| וזו השי' רבי יהושע את ר' אליעזר[א] שהיה ר"א אומר אבף מן החי טמא ואבר מן המת טהור, א"ל ב' יהושע אם אבר מן החי טמא ק"ו מן המת מה אם מן החי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא המת שהוא טמא לא כ"ש, [ב] וכתב במגילת תענית פסח זעירא רלא למספד ק"ו לפסח' רבא. ועור דבר אחר השיב ר' יהושע שהי' רבי אליעזר אומר זכין לקטן ואין זכין לגדול, ואמר לו ר' יהושע אם לקטן אמרת ק"ו לגרול, וכמצות פסח גדול כן מצות פסח קטן: בעשרים והלתא בי" נפקו בני הקרא מירשלים| הוא רכתי'(ל"סל' י"פ) וילכוד דוד את מצודת ציון היא עיר דוד זה מקום הקראים עכשיו, שהיו מצירים לבני ירושלים. ולא היו ישראל יכולין לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה, וכשגברה ביה חשמונאי הגלו אותם משם, ואותו היום שעקרום עשאוהו י"ט: בעשרים ושבעה ביה איתנטל כלילאי מיהורא ומירושלים,(שבימי מלכות יון היו מביאים עטרות של ורד ותולין אותן על פתחי ע"ו שלהם ועל פתחי החנויות ועל פתחי החצירות ושרין בשיר לע"ז וכותבין על מצחו

של שור ועל מצחו של חמור שאין לבעליהן חלק באלהי ישראל

כמו פי" מהרר"א

פיב[א] ססוס לכי פליעזל פועל סכל ען סעת סופ כיסול.. פי'

כפסין עליו כזית בס כל פס ים עליו כזית כמל סכל(נודים מסו? עס עסו' כית כסל ועטעל בעגע ונעסס וכסוסל כדין סונת בעפעו, פע"פי סיס סכל ענס ועטעס כסעולס כסי דלנכיעס כעג' וכנסס ע"ע כפוס' כ עכע' סכפ לבל ענן ססי עיק' מועסתו סוס נסוס לכל וס עסו' כסל דנסל ספולם ען ססי סוס כסו' כן סוס עטעס ענסוס סכל כעגע וכעסס וכסוספ ספ" פין פכיר כזיתם בסל ועספ"כ 03כל סנת עיקל טועלפו סוס סוס 3סל סונת וסס סין כזית כסל ססו' סיעו' לטעס פיכו נטעל נסוס סב' כסיות כעפ עפנו לטעס בפסל, ומסול ספעל כ"ס סייכו עטועסת ססל סכל בנגע ונסס נפעס וכ"ס עוכס בסלעכ"ס כפ"ב(נסנכו' כ"ע, פ"כ יסול ננעלי קסעל כ"ס וסיכי 9כל ענפפ ספץ כו עכס כסעולס וכעו ססונין ופ' סלב כ"ע דנלי סרענ"ס עס סססיג כניו בזס סללנ"ד טס בפ"כ:[ב] וכם3 בעגינת תענית פסס זעילס וכו'. כלועל כפוני" פססס זעירס דסיינו פסס מני ללס לנספד סכ פסס'

לנס