מנילת פרק שנםעשר:| תענית| מן

עליו[] דיופלה. של רומי ופצעו-את: מוחו בגיזרין.[1| ובבקעת! בתלוסר ב וום ינקנור-אמרו נקנור אחד מאפרכי של מלכי יוונים הי'עובר לאכסנדריא שבכל יום זיים הי" מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש ומחרף ומגרף ומנעץ ואומר מתי יפלו בידי ואהרום את המגדל הוה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום נכנכו לחיילות שלו והיו. הורגין עד שהגיעו לקרוכין. שלו וחתכו את ראשו וקצו בהונות ידיו ורגליו ותלאוהו נגד ירושלים וכתבו מלמטה הפה שרבר בגאוה. וידים. שהיו. מניפות נגר יהודה. וירושלי' ועל ב"ה נקמה זו תעשה בהם ובאוחו היים שעשו לו כך עשאוהו י"ט: בארבעה עשר ביה ובחמשה עשר ביה ימי פוריא אינון למספר ימים שנעשו בהם ניסים לישראל על ורי מרדכי ואסתר ועשאום ימים טובים. אמר רבי יהושע בן קרחה מיום שמת משה לא עמד נביא וחידש מצות לישראל חוץ ממצות פורים[ח] אלא שנאולת מצרים נוהגת ז' ימים וגאולת מררכי ואסתר. אינה. נוהגת אלא יום אהר[ט] ד"א ומה גאולת מצרים שלא. נגזרה גזירה אלא על הזכרים גאולת מרדכי ואסתר שנגזר גזירה. על הזכרים-ועל הנקיבות מנער ועד זקן טף. ונשים ביום אחד עא"כו שאנו חייבין לעשו' אותם י"ט בכל שנה ושנה: בשותא עשר ביה שרין למבני- שור ירושלים דלא למספר מפני שסתרוהו אויביםוכשהתחילו:לבנותו אותו היום עשאוהו י"ט ששמח, היא לפני המקום שירושלים נבנית שנא' כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי. בתוך ירשלים ונקראה ירושלים עיר האמ' הר ה' צבאות הר הקורש ואומר(זכליס ם)שבתילירושלים ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' וג" ואומר(שעיס עס) הא יבנה עירי. וגלותי ושלח. לא במחיר ולא בשוחד אמר ה' צבאות: בשבעה עשר ביה קמו עממיא על פליטות כפריא במרינות בליקות ובית זבראי והה פורקן לבית. ישראל שכשירד ינאי המלך להרוג את החכמים ברח!. מלפניו והלכו. להם. לסוריא. ושרו במרינו' קוסליקום ְנכנסו

האויבים פי" מהרא

פסלנו. סקב"ס בילך פס סעתי" לספלע דמיכו(נילך סעפי"כ סלנו וכו'+[ו] דיופלס םל כונעי. עפרט"י. טני. פליס. וכן עטלפופין 53 נלכיס לסון פליס:[ז] וכנקעת+ זס עגיס גדולי":[ח] לפס סגלוכם ענליס כוסגת סבעס. פעפ"י טקילסו פופו פעפי"כ ים מיכוק כיכו וני גסוכת נפליס סזס כוסגת טכעס וזס נוסגת יוס פסד:[ט] ד"פ ועס גלופת עפכיס וכו'.. כלוער ספ סדמו[לק] נגלולם עפליס כונדו

ק"ו

ה ה הש ה יי יפוי הי איה תח הטיו ה המאת שואייל

אמור וה הא ל-<>/

ה