4 מגילת אנטיוכוס
על הבמה והלבש בגדי מלכות ותרכב על סום המלך וכאחר מאוהבי המלך תהי': וכאשר שמע ווחנן השיבו רבר ארוני ורא אנכי מבני ישראל פן ישמעו כי עשיתי כן ויסקלוני באבנים: עתה יצא בל איש מלפניך פן יודיעום אז ניקנור הציא כל איש מלפניו: נשא יוחנן בן מתת" עיניו. לשמים ותיקן תפלתו לפני. אלקיו וואמר אלקי ואלקו אבותי. אברהם יצחק. ויעקב וכן אמר אל תתגני נא ביד הערל הזה כי אם יהרגני ילך וישתבת בבית חנון אלהיו ו'אמר אלהי נתנו בידי:. באוקה שעה פסע עליו שלש פסיעות ויתקע החרב בלכו וישלך אותו חלל בעזרת הקרש לפני אלקי השמים: ענה וחנן ויאמר אלהי לא תשים עלי חסא כי הרגתי בקרש עתה כן תתן את כל העמים אשר באו עמו להיצר ליהורה ולירושלים? אז יצא. יוחנן בן מתתי' ביום הזה וילחם בעמים ויהרוג. בהם הרג רב: מספר ההרוגים אשר הרג ביום ההא שבע מאות אלף ושנים ושבעים אלף אשר היו הורגים אלה לאלה: בשובו בנה עמוד על שמו ויקרא ו מכב"י* ממית החזקים: ויהי כאשר שמע אנטיוכוס. המלך כי נהרג ניקנור משנהו צר לו מאר וישלח להביא לו בנרים הרשע המסעה את עמו: וען אנטיוכום. ויאמר לבנרים הלא ירעת אם לא שמעת אשר עשו לי בני ישראל הרגו חיילי זיבוו מחנותי ושרי?, עתה, על ממוניכם אתם בוטחים או בתיכם לכם הם בואו נעלה עליהם נבטל מהם הברית אשר כרת להם אלקי השמים שבת ראש חדש ומילה: אז בנרים הרשע וכל מחנותיו. בא לירושלים ויהרוג. בהם הרג רב וינזור. בה גזרת גמורה על שבת ראש חרש ומילה: בהיות זה כאשר הי" דבר המלך נחפות מצאו איש אשר מל בנו הביאו האיש ואשתו ויתלו אותם כנגר הילר: וגם אשה אשר ילדה בן אחרי מות בעלה ותמל אותו לשמנת ימים ותעל על חומת ירושלים ובנה מהול בירה ותען ותאמר לך אומרים בנרים הרשע ברית אבותינו לא נבטל ממנו שבת ראש חרש ומילה ומבני בנינו לא יוסר: ותפל נה לארץ ותפול אחריו וימותו שניהם כאחר ורבים מבנ' ישראל אשר היו עושים כן בימים ההם ולא שנו ברית אבותם: ממן ההוא אמרו בני ישראל אלו לאלו בואו ונלך נשבות במערה פן נחלל את יום השבת וילשינו אותם לפנ בנרים: אז בנרים הרשע שלת אנשים חלצים. ויבואו. וישבו. על פי המערה ויאמרו אליהם יהורים צאו אלינו ואכלו מלחמינו ושתו מיינינו ומעשינן. תהיו עושים: וענו בני. ישראל. ויאמרו אלה לאלה