-< 18..-­

בשכתם יחד במלון או בהתהלכם לשות בשדה לרוח היום ראה שר הצבא הלזה את שלמה אשר הכרת מניו ענתה בו, כי חנן אותו אלהים רוחב לב להבין ולהשכיל, וכידודי האש אשר מעיניו התמלטו הגירו לכל רואו כי רוח דעת ותבונה בקרכו. לא ארכו הימים ושר הצבא התחלך אתותמיר וישוחחו יחד כדברים שונים וישתומם לראות כי את איש תכונות וחד השכל מאוד ארח לחבוה, איש אשר דעת בקרבו לדבר ולהתפלסף אתו בדכרים העומדים ברומו של עולם, וער מהרה הכיר לדעת כי נפשו השקט בל תוכל וכאיל תערוג על אפיקי מים כן תערוג היא ללמור חכמה ולבקש דעת..ויהי היום וידבר. אליו שר הצבא כדבוים האלה: ,שמע נא בני. אנכי אלמדך שפת צרפת ואתה תשמע ותקשיב, יש לי רב בשפה הזאת, די והותר להבינך ראשית למודים, כי עיני רואות כי לבת התשוקה בוערת בקרבך לאסוף מדע ולשון מלא חפנך, ואקוה כי ספרי הצרפתים המפוארים מני אז יוכלו למלאות רצונך ולהשלים חפצך, כי הגני הולך בטל כל היום ולמוד עם תלמיד כמוך לא ירבה לי עמלי ונהפוך הוא כי. נפשי בקרבי תשמח כי על ירי תקנה מדע ובין נבוגים תתחשב".-- בשפתים רולקות מביעות. רגשי לבו, הורה להשר על וב טבו עמדו, גם לאל נתן תודה בקרב לבו על המקרה הנפלא חזה אשר הביא לו, כי בעיר קטנה כזאת עם מורה כזה יוכל ללמוד בלי מפריע הרבה יתר מבעיר מולחתו. המורה החל ללמד והתלמיד הקשיב רב קשב, ודכר שפתים אך למותר יחשב להשמיעי כי התלמיד הזה אשר שלש אלה מאת הטבע לו נתנו: שכל זך וישר יודע ומכין כהרף עין, כח זכרון נפלא מאור ותשוקה. רבה ועצומה. אל התכמה והמרע, השיג והבין בזמן לא כביר אֶת כל אשר לפנו. גם המוה גם התלמיד שניהם היו שמחים וטובי לב על הדבר הגדול הזה, כי שניהם מצאו את אשר לא קוו: שר הצבא מצא איש כלבבוי איש מלא רוח חכמה אשך עמו יוכל להתרועע יחד, להתעלם אתו בכל ענייני מדע נם לשוחח כשפת צרפת; ושלמה מצא פה בעיר קטנה איש אחד מחיל עסטרייך אשר יאהבהו כנפשו וחרכה יתר יביא מדע בגפשו ויורהו דעת מכל אנשי עירו, עיר נדולה לאלהים המלאה אז אדם ובהמה רבה אשר לא ירעו בין ימינם ושמאלם.

ימי הזעם עברו ושלמה שב הביתה לעיר מולדתו, אחרי חשיבו רב תורה למורו ומלמדו ואחרי כרתו שניהם ברית אהבה עד עולם. ממטמונ' החכמה אשר הביא עמו בלם ואשר גם מכם לא שלם בעדם כבואם עמו העירה לא הגיר לאיש מאומה ויסתירֶם בהחבא חדר בחדר תוך חדוי לבו בכסף מלא קנה לו ספרים רבים בשפת צרפת מן כל הבא בירו וילמוד אותם בסתר אלו בתשוקה נדולה וכבכורה כטרם קיץ כן בלעה נפשו כל אלה מגדני צרפת ממרחק באו ובכל דבר נאה.ועָנין חרש אשר. מצא בספרים ההם, ובכל צער אשר צעַר הלאה זכרה נפשו גַם את מורו שר הצבא ותביע לו בסתר אלפי תודות. באשר לולא הוא לא בא.עד הלום.-- שבועות חלפו, ירחים נגוזו עברו ושלמה ישב בביתו בשלות השקט ומנוחה שאננה וילך הלוך וגדל כחכמה ובלשון, ויאכל לשבעה מפוי עץ הדעת אשר כתוך גן צרפת ואין איש רואהו או יורע