- זל

אשר מני אז במחשך מעשיהם קמו להלחם נגדם בחוזק יד, אולם גם ,הלומדים" בעלי הפלפול והחילוקים אשר ריב עולם להם עם החסידים מימי קדם קדמתה נהפ=. עתה לאוחבים להם ויהיו בעוזרם. האומנם! לא מאהבתם את החסידות רק משנאתם את החכמה.-- כתבי שטנה ופתקי אוילים נשלחו עתה מירי החסידים ועוזריהם בכל עבר ופנה, שקרים ובים אין מספר ודברים אשר לא כן אשר לא עלו מעולם על 0ב התכמים ההם טלא ירעו מהם מאומה. חפאו עליהם, ויספרום במקהלות באזני כל העם למען הכלימם ולהבזותם בעיני כל יושבי העיר. ובאשר גם הרב ר' יעקב ארנשמיין בעהמ"ח ספר ישועת יעקב וראב'ר בעיר לבוב, חריף נדול ונכבד מאור בעיני חעם אשר לכל דבויו הטו אוזן קשבת ויאמינו כו כבמלאך האלהים עמר בואש הלוחמים האלה ויתמוך בימין צדקם-- נהפכו להם עתה לאויבים גם רבים מרלת העם ומעם הארץ אשר אין להם חלק לא בתלמוך ולא בנסתרות. היושבים שלוים ושקטים. הולכים לתומם וריב אין להם עם ארם, וילחמו גם המז בשצף קצ5 ובתגרת חימה נוראה מול החכמים האלה. אולם ביתר שאת וביתר עז חרה אפם על שלמה. הוא שלמה אשר היה ממשפחה יקרה ומיוחסת מאור, כהן צרק לאל עליון-- כאשר יאמינו זאת כל בני משפחת ראפאפאוט באמנה שלימה אשר הם לברם הכהנים ההגונים מזרע אהרן הכהן-= ואשר היה חתן הגאון בעל קצות החושן והוא גם הוא ידו רב לו בתלמור בפלפול ובסברא בנקיאות וחריפות. כאחד הלומדים המופלנים יושבי עירו, כאשר הראה זאת לעיני. כל פעמים אין מספר, ואשר כבר התנבאו עליו עוד בימי בחרותו. אשר בלי תפונה יעלה בזמן קרוב על גפי מרומי. הרבנות ויהיה רב גדול בעיר ואם בישראל, בי שקד יום וללה על דלתות התלמור וחבר ספרים גדולים ורחבים. מלאים פה אל פה פלפולים וחלוקים נוואים אשר אין ערוך למו-- זה שלמה נהפך פתאום לאיש אחר וילך אחוי הכמת העמים לאהבה אותה ולדבקה בה, ויהגה עתה כספרים לועזים אשו אין להם חלק ביעקב ולא נחלה בישראל ובילרי נכרים כל היום ישפיק, והאחוון הכביר כי יטה לב בחורים. רבים אחויו לעשות כמעשיהו גם ירבר דברים. נמיצים נגד הפלפול לאמור, כי הפלפולים והחלוקים הבל המה ואין בם מועיל.-- אוי לה לאותה בושה! אוי לה לאותה כלימה! ואם לא יחוה בו אף הלומדים והתסידים וכל עם הארץ נם יחד? ואם לא בצדק קראו אחריו מלא ויכקשו להחרימו ולתבזותו גם לחמיתו או לבלעו חיים לוא רק יכלו לעשות ככה*= בעינינו לא יפלא זאת כמאומה; במעשה כל העמים אשר סביבותיתם וכמעשי כל אנשי תבל מיום ברוא ה' אלהים אדם על פני חארץ עשו גם בני ישראל, אם כל העם יאמינו אמונת אומן בדבר אחד תוהו וריק ואיש אחד ינוא בתוכם וירהב בנפשו עף לאמור! לא כן אחי! בשקר אתם מאמינים, הבל הרבר חזה מעשי תעתועים כלו ואין בו מועיל- האיש הזה יֶחרם, וכל אשו לו יחרם וגם כל אלה הנלוים אליו ומאמינים לדבוי הנביא. השקר הזה, הדובר סרה על צבי תפאות אמונתם חום יהיו. כזאת היתה מימי קדם קרמתה וכן יחה ער עולמי ער. הגה בטח אגחנו עומרים על פני האדמה, סיב סביב לה תלך השמש וכל צבא השמים, תלך