א.=

מן העת ההוא והלאה כבדה העבורה עליו מאוד.. כי כמעש יום יום באו אליו אנרות רבות ושונות מקרוב ומרחוק מאת גדולי חכמי ישראל, זה בא לבקש דעת מפיו ברבר הקשה ממנו, ורעהו הקריב אליו מאמר או ספר אשר כתב ויבקשהו לשים עינו עליו ולהסיר את הקמשונים ממנו. או לבקרהו, גם בהערות והשגות כתרוהו סבכוהו ולא נתנו. לו מנוח והוא. נאלץ לענות לאיש ואיש כשאלתו. ורבים מידידיו ומכיויו העתירו עליו דבריהם לאמר: מתי נראה את ספרך ,אנשי שם" אשר בו תדבר כל היום? החישה מהר מעשיך למען נראה ונדעה. הלא בפיך אמרת כי ,תולדות הגאונים' רק כ דוגמאות") מן הספר הזה המה, ועתה יעברו ימים ואין קול ואין קשנ? אולם איך יחיש מעשהו אם על שכמו עמוס משא ואיך ימצא חית ידו אם יחנה כל היו כספרי מדע ויש'ב תשובות ויחפש קדמוניות. גם יכתוב ספרים ויסרר על נכון את אשר מצא שכלו המשוטט ברגע אחת על אלפי ענינים שונים ואת אשר רשם בהחפזה: אחת הנה ואחת חנה בלי סררים?. ואף כי לא לעתים רחוקות כתב מכתבים ברברי חכמה לרעיו ממרחק המצפים על מענחו בישבו בחנותו וכל ספר אין אתו ורק אשר עלה על זכרונו העלה על הגליון ויפחד לרגעים פן ישגה, בכל זאת התאוננו תמיד רע באזניו. על כי יאחר מוער תשובתו, ובכן לא ירעה נפשו השקט ולבבו הלך אחרי מחשכות שונות ווחוקות אלה מאלה מבלי דעת אל מי יפנה בתחלה ומה יעשה בראשונה. פעמים רבות בישבו בבית. המסחור וקונים ומוכרים שתו עליו ויאיצו בו למצוא חשבונות רבים בא רוח בקרבו ויחשוב מחשכות על דבו ו' אלעזר הקליר, או על דבר אנטונינום ורבי. ולעומת זה פעמים רבות בישבו לכדו בכיתו בלילה וכל ספריו ומכתבי שעשועיו היו סביבו באין מפריעו, עמל ויגע על חנם למצוא את אשר נקש, כי רעיוניו שוטטו הלאה אחרי ורכי המסחור ומחית ביתו וכחשבו. מחשבות על דבר אנטונינוס וובי אשר לא פסק חזרת וצנון מעל שלחנם, זכר כי חג. הפסח הולך וקרב ויפריע מנוחתו, כי אין עוד מצות ואין יין וכרפם אבל= מרור ומרורים די והותר בביתו--- בעת הזאת קרבה שנת האובעים לימי חייי לבוא וכוחותיו החלו לעזוב אותו; ואף כי חזק היה גוו בכל זאת נלאה נשוא עמל ותלאה כל היום בבית ארונים רבים אשר לא חכמה רק מלאכה דושו ממנו, למכור. ולקנות. למרוד ולשקול ולתת קצב לכל רבר מקנה וקנין, וגם ענודתו אשר ענד לנפשו כלילה ולאור בקר גם היא לא הוסיפה לו און ועצמה, כי לא פח אבנים היה כחו- דאגתו לבניו אשר כבר גרלו ותבוא עת דודים להם הוסיפה ינון על יגונו לכלות נפשו ולהאדיב לבו. בימי רעה האלה גמר בדעתו אמר ויחלים לקכל רבנות באיזה עיר מערי אשכנז או במדינת הגר. לא עושר ונכסים ולא כבור ותהלה שאל, רק מנוחה ומרנעה למען תחיה לאל ירו לשבת. השקט בלי מפריע על מעינות. התורה והחכמה, לשתות ולחשקות מימי הדת והדעת כל ימי חייו. במכתב אחד אל שר"ל משנת תקפ'ט שאל בעצתו על אודות הדכר הזה, גם דרש ממנו על דבר בית מררש הרבנים

*) כקס הקלפפו לפולדות תג' בס'ע פק'ץ.