4060-­

ואת פקידי הממשלה העומדים תמיד לימינג פן יבולע להם. אך כאשר מת הרב הזקן והאיש פערל גמר אומר כי גם ראפ"פ יכין מושבו בבהכג"ס הישן במקום אשר הוכן למען הרב אשר יהיה בעיר. או נהפך לבב העם וגם מהמכבדים אותו בראשונה מאנו לתת אותו לשבת על מקום הרב וידרכו לשונם קשתם נגד הרב ופערל. מלחמות החלו להתחולל עבור הנסבה. הקטנה הזאת וכל נחרות איתן לא יכלו לכבות את אש הקנאה והשנאה אשר התאבכה ער מרומי שחקים. פערל התקומם ברוח עוז יצא עוד הפעם לקראת נשק: אך כחותיו החלו להתמוטט. מחלת הת חתוניות. אשר כבר הכתה שורש בקרכו התעוררה אז ע" התנרות החנה, ער כי נלחץ היה בראשית שנת התשע והתשעים לעזוב את עיר מולדתו, ביתו ומשפחתו, ולשבת כחצי שנה בעיר הבירה לבוב. לשאול שמה את פי הרופאים, ושלמה נשאר ברר ועזוב. בלי תומך ומחזיק בימינו בין ערת מרעים האלה אשר הקיפוהו תמיר כזאבי מרף ולא נתנו לו מנוח, אז נפתחו ארובות השקר והרכילות אש" כבר סתמום אוהביו והמון כזבים ועלילות שוא עלו על שפת לשון והקנאה היתה. לאש בוערה לכלותו מנפש ועד בשר. הסכת ושמע נא קורא נכבר את עשו לו המרעים ותסמר שערת ראשך. מקנא אחד הביא מנחה= מנחת קנאות== אל ראפופורט, דג גדול בערב שבת. אך לא לכבד את הרב עשה זאת רק להתגולל עליו בעלילות שוא כי תחת כנפי כסותו הביא אתו גם דג ממא ובעת אשר יצאה המבשלת מבית המבשלות עשה בערמה כמו חפץ לקחת נחלת להעלות את מקטרתו ועיח את הדג הטמא על השלחן

ויעביר קול בככל העיר כי הרב אוכל כל דבר טמא, ראו נא ראו-- קרא בראש בל

ו

חוצות בקול גדול= הביא לגו פערל רב האוכל נבלות וטריפות בפרחסיא! דגים טמאים ראיתי ככית חמבשלות אשר לו, בקשונא ודעו וראו אם שקר בפי-- שומעי דבריו בקשו ומצאו כדבריו.= ביום השבת למהרתו כאשר נקרא ראפופורט לעלות לתורה השתומם בראותו, כי הצצית ממלית: הוסרו בחזקהכירי אדם ויבן כי מעשה חסיד היא. ועל כן כא במבוכה גדולה וישכח את הדין המפורש כי מותר ללבוש אף טלית פסול ולא יבקש טלית אחר משום טרחה דצכורא, הוא שכח את הדין הזה ויבקש לו טלית אחרי אז נעור החסיד. ממקומו ויקרא בקלסה: מורנו ורבנו! לא את הטלית עליך המצוה להחליף רק את הדגים- פעם אחרת כאשר בא הרב אל בית התפלה להתפלל מצא תכריך זמת על מקום שבתו ונאלץ לעמור כשתי שעות עד כלות התפלה! ­

אולם בכל זאת לא שב אף המקנאים ממנו ועוד ידם נטויה: בשנה השלישית

לימי חיותו שמה היא שנת ת"ר בחג השבועות בלילה הראשונה התעוררה פתאום

עדת החסידים ממקומה בקול המולה נורא מאוד ויצעקו חמס על דבר הנבלה הגדולה אשר עשה הרב לעין כל ועל חלול השם הגדול הנעשה בקרב מחנה העברים, וישליכו אבנים נדולות אל תוך משכן הרב, וישברו את כל חלוני הבית ויבקשו לכוא אל חדרו לתפשו ולהכותו חרם, ואם תשאלני אתה הקורא מה עול מצאו בחרנ? ועל מה חרי האף הגדוס הו-?.

- שמע והשתומם! הוא גם הוא היה ער בלילה הזה כנהוג בכל תפוצות ישראל, וסביבו אחוזת מרעיו ותלמידיו