<>| 465 ­

אשר היה אח"כ נציב הגליל בעיר הבירה. לבוב ואשר תמך שם בירי המשורר הגדול רייכהארדם, בן להחזן בעיר סטאניסלאוו, ללמוד את חכמת הנגוןי ולדרוך ראשונה על במתי הבימה בלבוב, וכאשר רבו עליו שומניו ומקנאיו מרעיו הנוצרים אשר שחקו אתו בבימה ולא נתנו לו מנוח, נתן סאחער בידו מכתבי תעודה אל שרים רבים ממיודעיו ללכת ווינה. גם תמך בירי דאוויזאן המשחק בבימה הכורע לתהלה בכל קצוי. הארץ בהיותו בלבוב. וכאלה וכאלה רבות אשר קצרה עטי מספור לאחת אחת. זכרה לו אלה לטונה!-­

בעיני קראחמאל היה רע המעשה אשר עשה רעו ותלמידו מקדם להיות וב בעיר מאונאפאל. ועוד הרבה יתר חרה אפו על פערל על אשר תמך בימינו לקבל הרבנות למרות רצון בני העיר, אף כי האנשים האלה היו סכלים ונמהרי לבב וחרב חכם גדול נודע בשערים. כי השלום היה אהוב לנפשו ולבו ננא לו מואש כי מבוכות ומריבות נכונו לבוא לרגלי ראפפאפארט. בראשית שנת תקצ"ח, באשר השיג שלמה כתב הסמיכה ובקש במכתב ממנו כי יסע עמו למארנאפאל על השבת הראשון, למען תהיה תפארתו על הררך, כנהוג במדינה הזאת אשר אנשים רבים ילכו את הרב לשלחו, ענה אותו ברברים של מה בכך ומבין שורות המכתב אשר שלח אליו יצהירו לכל מכין מחשבות לבו, כי לא טוב היה בעיניו הצעד הזה. ראפ"פ ופערל לא שתו אז את לכם לדבריו באשר ידעו כי ממורך לבו ידבר כרברים האלה, וכי רק אל הטוב פניהם מועדות, ולא אהכת הכבוד או אהכת עצמם תניעם לעשות מה שעשו. וואת הוסיפה יגון בלבב. קראחמאל אשר ידע טוב לב ראפ"פ וטוהר מחשבת פערל לפעול רק הטוב בער עמו ועירו ולהדריכם בדרך הצדק וחיושר, ובחשבו כי בכל זאת ישגו ופעולת ם לא מובה היא ובשקר ישימו מכטחם. בשכלו הזך הכין כי תקות שלמה למצוא מנוחה על כס הרבנות תשאר מעל, ה מנוחה תַהֶפֶך עד מהרה ל אנחה, וכס הצדקה לצעקה, ואם כן למה זה הוא עָטַל לריק וירעיש שמים וארץ על חנם-­,גם פערל בשוא נתעה' חשב קראחמאל בלבבו. כי לא זאת העת ולא זה המקום לעשות חדשות כאלה, על כן חשב שב ועל תעשה עדיף. אולם בזה שגה החכם הלזה מאוד מאוד. פה נראה נבש עין בעין, כי התבל תתן צדק לאיש המעשה, לא לאיש המזמות ובר הלבכ לכד אשר ידיו תרפינה מעשות חיל, כי מע שים יולירו תולדות, מ חש בות לא יולידו מאומה, אף אם ברות וזכות הנה כספיר לטוהר. זאת נעלמה מעיני קראכמאל לראות את הנולד! כי מעמק עכור. משארנאפאל תצא תקוה-- פואג, כי רוח הפילוספיאה של כת בעלי המחשבה(ומו9וו%>14) הוליכה אותו שולל בדרך הזה אשר ככו סרו ממנו כל חכמי דורנו.

אולם המהומות והמבוכות אשר חזה קראחמאל ברוחו החלו לפרוע פרעות בקרב ערת מארנאפאל וכסא שלמה העומר רק על רגל אחד, הוא פערל, החל להתנודר הנה וחנה כקנה רצוץ. בתחלה היתה נחמת החסידים כי מקום שבת הרב הוא כבהכ'נ החדש, ובאשר לא דוכה מעולם כף רגלם על מפזן הבית חזה, כי שמא הוא להם לא עונו את לכם לעשות מאומה מיואתם את פערל

­