עושר ונכסים לא השאיר אחרו. כי מכספו פזר נתן תמיד לאביונים ובכל עת היה ביתו פתוח לרוחה לכל עובר ואת אשר לא אכלו העניים, אכלו הספרים: כי בית עקד ספרים גדול היה לו מחזיק יותר משלשת אלפים ספרים בלשונות שונות. את כל הספרים נתן עפ"י צוואה במתנה לערת פראג, בתנאי אשר הערה הזאת תוציא לאור את כל ספריו אשר השאיר בכתובים,

ראפ"פ היה גבה הקומה ואיש תואר, זקנו הגדול ירד על פי מדותיו, עיניו הפיקו תמיד זיקי אש ווח דעת. כל איש אשר הביט בו הכיר ער מחרה כי רוח בו. בתהלוכותיו. עם אנשים היה טוב ושר מאוד מאוד. את אנשי ארץ מולדתו גאליציא אחב עד יום מותו. אף כי רעות רבות הסבו לו מקדם,*) גם דאבה נפשו מאוד בשמעו מן הפרעות הרבות אשר נעשו שמה, במאסם ללכת לרוח העת ועורם מחזיקים בהבליהם-- הוא זכה לשלשה כתרים: כתר תורה וכתר כהונה וכתר שם מוב.-- כשנתים ימים הנה חלפו מיום הלקח מאתנו ארון האלהים זה ואיגנו. כבר ספדו הספדנים, דרשו הדרשנים אף שררו המשוררים שירי תוגה ואבל עלי מות הכהן הגדול מאחיוי הרם והנשא בישראל אף צדיק וישר ב א דם, וגם ביום הובל לקברות גם ימים רבים אחרי כן בכו כל בית ישראל את השריפה אשר שרף ה'. ולא עתה העת הרים עור הפעם קול בכי או לשאת קנה. ימי בכי אבל שלמה שלמו-- וכן הַתַמו. העת השוטפת בזרם מהלכה את כל הנעשה על פני חלר, היא תהפוך כחומר חותם גם את קירות לבבנו רגשי שמחה וגיל. רגשי עצב ויגון יוְלְרו בקרב איש ולב עמוק, הלנצח שמה יעמודו? הלעולם יזיל איש דמעות פלגים יבלי מים?-- לא! אך יום או יומים-- ובהאריך הכאב-- אך חורש או עשור יִסְעָר בלבו באין מעצור ואחר יחדל. או אז יבליג עלי יגון וגלי רוחו. ישובון לדממה אחרי הסערה-­דממת עצב תוחף על פני האיש ואז יעלו על לככו זכונות מני קדם, יזכור את האיש אשר עליו אבלה נפשו, יזכור גם את בל המעשים ואת כל הגדולות והנצורות אשר מעל ועשה בעוד התהלך בין החיים, ונפשו תשתוקק מאוד לרעת את אשר לא ירע עוד. וכאשר יקוא את תולרות האיש הגדול וקורות ימי חייהו, את כל התלאה אשר מצאתהו, גם כל המקרים והפגעים אשר כתרוהו סבבוחו אחרי כן מחמת שומניו ומקנאיו ואת כל מעשה תקפו וגבורתו במלחמתו עמהם. יערב לנפשו ורוחו תמלא שמחה-- עם תוגה.

*) גס בדכסוסיו ומדנכופיו ספת לכסיס לועס בכל עם בני פולין וכוסי' מסת לם ככוד לתוכתס. סעו"ל,

א הארי המקהה הי היל ה מא שש הי אנ יש