, הגש-­

והחולי המר והנמהר אשר הפויע לאמ לאט את מנוחת רוחו וגיווו הוא חולי שחפת קנה ה ריא ה(8הספסהינו 8הותזמם) אשר כפי הנודע, זה אות המחלה הזאת אשר. המעונה. בה יוגז 2 כרגע, ולא עוד נשתומם על המחזה, אם נראה את השב הנכבר הזה בימים האחרונים לשנות חייו הולך תמיד שחוח תחת משא עצכ ויגון, דבריו לעו, נחר גרונו ועטו, ותחת גועם לקחו ונחת לכתו עם אנשים, גם עם מתנגדים ושוטנים, אשר בואת התגבר תמיר על כל המבקרים בימי קדם, נהפך בימים החם כמעט לאיש אוהב מדנים אשר יום יום יא לקראת נשק בחרבו הקשה והחזקה, פעם לקראת החלוץ'-- אשר באמת עותו הרבה יתר מאשר תקנו- פעם נגד החכם יש"ר, פעם נגד המשורר הגרול מח"ל, ובאתרונה הכביר את שנט זעמו על החכם גייגער וישפוך עליו בספרו אור תורה*) בוז וקלון עד לבלי די, גם הרבה פעמים לפא אמת וללא צרק. בזה שגה מאוד הרב הגדול ראפ"פ, כי כאשר בא לכלל כעם, בא לכלל טעות. ועל הכותב תולרות חייו בלי משוא פנים להזכיר גס שגגותיו אלה כאשר הרבה לספר בשבחו. וחנה אנחנו לא נשפיל כבוד הרב בכל זה אף כחוט השעוה, גם לא נאמר כדברי האומרים אשר הארם הרם הזה למד חונף והתלבש בטלית הצבועים לימי שיבתו, כאשר יעובו את לבם לאמר איזה חכמים בעיניחם בימינו אלה: אמנם גם באדם גדול יש שכולה, ועלינו לדונו לכף זכות ולאמר, כי. ימי שיבתו וחליו המה סבכו בכל אלה.-- ובכל זאת ביוס 0 לשלמה שבעים שנה בשנת כת'ר לפ"ק עשה משתה ושמחה וחג גדול, וכל חכמי ורבני ישראל חריצו לו אגרות תהלה, ,גם מנחות רבות הביאו לו. גם בבקרו אחרי כן את ערי הרחצה וויסבאדען ועמס בעצת הרופאים ויבוא גם לעיר פואנקפורט המי כבדו אותו בכבור גדול, כיאות לאיש רם כמוהו, ­

וימת שלמה עבד ה' ועבד התורה והחכמה ביום ג' ג' דחוה'מ סוכות שנת תרכ"ח לפ"ק בשנת השבעים ושבעה לימי חייו, ביום הובל לקברות ספרו עליו הרב הג' ר' אר הלויהורוויטץ רב בוויען והחכם המטיף המפואר ד"ר יעללינעק אשר באו בעצם היום הזה מוויען לפראג על נתיב הברזל, למען עורר עליו מספר בנועם לשונם ויבכו עמם כל עדת פראג אשר הכירו לדעת. כי שר וגדול נפל חיום ההוא בישראל. אחריהם באו ויקוננו כל רבני ומוכיחי פראג, על כלם הגדיל החכם המטיף הנעלה פרם. ד קט בכל השבעה כתי כנסיות במשך ימים רבים. גם המו"ל את מ"ע השחר' עורר עליו יקנים והנה" בשיר ומליצה. וראשי הערה מאהבתם את הרב שלחו להמקונ מ ו תודה ותחלה על פעלו הטוב והישר בעיניהם, יכוא שלום הולך נכוחו.

אחריו השאיר בן אחד, הוא הגכר היקר מהור"ר רוד ראפ"פ בקראקא

ו ושלש בנות אשר כולנה יריהן רב להן בחכמה| ובלשון. הבכירה היא אשת הגביר היילפערן עשיר גדול בלייפציג: השנית נשואה להחכם ר' צבי בודק; ג'כ שמה: וחשלישית היא אשת הפוחר הנכבד בוש בפואג.-- אשת ראפ"פ מתה עליו עור בשנת תר"ב, שתים שנה אחרי בואו לפואג.-- עוד לו בן אחיו, הלא הוא הנגיר ר' שאול ראפ"פ, איש זקן ונכבר, סוחר פה בעיר וויען.-=

*) יפם לסול זס כם כניר עי בנן יסידו עס סגרם מסת מסכם תקע"ס. קרפקוים תלכ"ס.-­