= 597

השערה במשפטו ובמעשהו מכלי החטיא את המשוז.-- בער פראג היה או איש יהודי אשר מאן להכנים את בנו בבייתו של אברהם אבינו, אף כי בנו כבר בא בשנת העשר. אנשים רבים המקנאים קנאת ה' צבאות התגרו בו עבור זה ורב אחר אמר לכופו מטעם הממשלה כי ימול. את בנוי ותרב המלחמה במחנה העברים שמה על אורות הדבר הזה. אז בא איש אחד נשוא פנים אל הרב ראפ'פ, ויבקש ממנו להרשות אותו לעשות בדבר הזה כפי אשר יהיה לאל ידו, ויכטיחהו על רברתו, כי רב אשר אתו מאשר אותם, כי נכבד הוא בעיני הכמרים, ויש ויש בידו לכוף את חאיש הזח למול את בנו.;הניחו לי" ענה ראפ'פ אותו קשות,;אין את נפשי לכוף את שום איש"= ,אך מדוע יאבה רב אחר לעשות ככה", שאל אותו האיש בפנים נזעמים.-- ,הרב הזה" ענה אותו ראפ"פ ,יכוף את האיש= לה מיר דתו, אנל לא למול את בנו'. המקנא הלך לו בחמת אף, אולם מדנרי ואפ'פ לא נפל רבר ארצה. האיש המיר דתו עם כל בני משפחתו ולא מל את בנו.-- אולם נגד אסיפת הרבנים בעיר וויסבאדען בשנת תר"ה ואח'כ בעיר פראנקפוום דמיין אשו אבו לשרֶש כל ענף מתושבע"פ, לכפור בפומבי בביאת המשיח ולהחזיק רק בתורת משה לבד, וגם מזה רק אלה הדברים אשו ירעו טעמם ויסורם בזמן הזה: נגד אלה התקומם אז שלמה עם אחוזת מרעיו, המה החכמים שר'ל וצונץ בכל עוז כותם וידברו אתם קשות ויוכיחו אותם לאמור כי לא עליהם לעשות ככה, וכי חמה יגדילו המכוכה ויפריעי פרעות גדולות בישראל. ראש המתקנים האלה ומנהינם היה החכם גייגער, ועליו חרה אף שלמה ביתר שאת. באשר היה כתחלה מאוהביו וממכבדיו. אז ערך שלמה נגדם האגרת ,תוכחת מגולה" אשר נעתק לל"ע ע"י החכם ד"ר קורכהיים בפפר"מ ונרפם שמה 155% גם כתב אז ספר אחר קטן נחלה לישראל,(נדפס בוויען 18%1). אולם כל דבריו וספריו. אלה לא הועילו מאומח, המתקנים עשו מעשיהם זר מעשיהם כמו בתחלה, וַיִתלק העם להרבה מחנות. בהובה מערי אשכנז, וביחוד בהאמכורג ובילין; הכינו. להם המחדשים בתי תפלה חדשים עם מנחגים חדשים אשר לא שערום אבותינו ומקצתם גם אשר לא כרת. כל זאת הכאיבה למדי את נפש שלמה ותרבה לו עוצב ודאגה, כי ירא מאור פן יחולל ככור ישראל בין העמים, אשר יאמרו: גם זה עם ישראל, עם ישן נושן ואחר משנות קדם, החל לעזוב את דת אבותיו ולהחלק למפלגות שונות(םעקטען)'; גם בצדק בא מורך בלבכו אשר בהַגְתַק עבותות הדת יסורו גם חרצובות האחדות המקשרות בקשר אמיץ את כל עם בני ישראל בכל מקומות מושבותיהם, וברבות הימים יאבדו בגוים ויעלו בתוחו ועם ישראל יהיה כלא היה.-= מעת בא מורך זה בנפשו הציקוחו מאוד מורשי לבבו, והמיגעה עזבתו ולא שכו אליו עור. תמיר היה מלא כעש ורוגז על כל מתנגדיו בדת ובמחקה רוחו סרה, פניו זועפים וילך שחוח וכמעט-- אחורנית. על נקלה התקצף מאוד ועורקי לבו הַתּחו בקרבו כאש אוכלת, עד אשר לא יכול כלכל ויתפוש ער מהרה את קסת הסופר בירו ויכתוב מרורות גם על רבים מאוהחביו וממיורעיו אשר בככודם התימר עד כה. ועם הפחד והמגור, אשר קננו אז בקרבו, נלוו להרגיו רוחו השיכה אשר נזרקה בו