12

קוה נם אותם< אף כי הצורה האנושית אשר עץ יוצר בראשות בכללות.מיך האדם נהפך באנשים אלו לרועץ, כי מקט השכל אשר להם מצד הטבע האנושית, שב למָטַה רשע בכפם וצורתם המיניית חיתה לזרא באפם, ובפרוש.שרי קרני הוד על מוחם עשה יעשו להם מהם קרני ברזל| במצחם אשר הם בכליהם הרעים. מוערים לחזיק כל מבקשי ה' ומביני הכמתו, ובכן הם יוחר נרועים מבהמות שדי­וחיחו. יער השומרים שלימותם על מה שהם ברואים, והמה אם. ירעו או ישחיתו. כך הוא מבע קיומם ואודותם, כי לא יבוחו לארי כי ידרס ולזאב כי יטרף בִ למלאות נפשו כי ירעב< וכך גזרה צוותם, אבל אלה קלי עולם ישתמשו בצורה האנושיות אך להרע ולהזיק מבלי יתרון להם, וזה שאמר בהמה בצורת אדם, ועוד אני אומר על צר המליצה שאולי על כיוצא בבהמה שוכר המחבר נאמר בערבי פסחים מרחיקין משור תם ג' אמה שעל שהוא אדם ובהמה בנושא אחד ומשול לשור ננח יותר מזולת הבְהַמות, יען ששור נגה אף הוא אם בן יח או בת ינח, לא בשביל קיום מכעו והגאותו, וכמאמר המויגל| קרן אין הגאה להזיקו וכונתו להז'ק+ אבל הוא בעבור האיבה אשר הושת בין נפש האדם וצורתו האנושיית ובין נפש השור וצורתו הבהמיית., ובשנאתו יהדפנו וכמו כן כי יגוף שור שהוא איש| בנם שו המשנלת את רעהו המוב ממנו מבלי יתרון לו א זה בעבור השנאה המוטבעה בין נפשו הבהמיית ובין האיש השלם שהיא המושכלת ובנללה ישמום אותו והוא אויב לו מבקש רעתו. ואמרו עוד שם: אל תעמוד בפני השור בשעה שעולה מן האגם מפני שהשטן מרקד לו בין קרניו(עד ביומי רניסן) פירש רשי ביומי רניסן הצמחים גולים ולבו גס בהם ונוגח ועל מה שאמר השמן מרקד, פירש הרשב"ם זיל לאו דוקא אלא משונע ,. והמליצה אף בזה נמתקת עם הרמיון הג"ל שעל שור אדם הנזכר. נאמר שליותר צריך ליזהר לעמור בפני אותן שעם מיעוש הכרתם ובהמיותם יר המזל תכון עמהם, לעיוך שלחן האותם ,| שארם כסותם ועונתם, והזמן ינהל את נפש בהמתם לרגֶל ההצלחה המדומית עד אשר חשבו כי לעולם. הסרו אתם והמזל לצמיתות דבק לאהבה אותם, ויגבה לבם בעבור זה וזחה דעתם ליגה חיכאים כמו שינס לב השור ליגה בראות עלות הצמחים והן הן השורים הגזכרים אש מעט ההבְחִגה הנשאר בהם מצד הצורה האנושית הוא כנוי לקרני השור| כי כמו שקרני השור אינם יצליהו למלאכחו ושישיג מבעו על ירם משאת מאומה כמו שהם שני וציפורני ב"ח אבל הם כלים ישתיתו. בלא יועיל,\ כן מעט ההשכלה באנשים כאלו לא יצליח לעולם למלאכת דבר עיון אמיתי, ושיעלו בשכלם דבר מתוקן, כי מארבים ישים לו חמרו וחשכת מבעו לפי קרת מנוא פתחי לבו לבלתי נתן עבור בו. בחינת הענינים בשובה ונחת.-, להבין אשר יאות לקנין וענין, או שור ובנין, אז בזאת. נאות לו מבעו הכהמיות להבהיל רוחו. ולמהר לבו בהשחתת הרברים והריםת. הענינים, ומכל אשר ישמעו אזגיו לא יחשך פיו מלענות אבתר" אדרבה, או האח מצאתי תבוא איסכא מסתכרא, ותמיר נסות מבעו יעניקהו דעות שרוכות, וחשכי חומרייתו יחליצותו לדגר תהפוכות, וכל מגְמַתו להבהיל השומעים בדבריו, בחפזו על מוצא פי חבִירו, ומנרעות יתנו לו רוע מזנו והפסר הרכבתו, וה" בעת התוכחו ועבר עליו רוח קנאה ואז בקול רעש נדול ירבה צעָקה ואנקה אל חבירו וקה. ול כל פרק וסרק תקיעָה תקיעת כפים ונתוץ רגלים אשר. מרוב תנועת הנמהרת' אדם מניחו בזוית זו, ובתוך כדי דבור מוצאו בזוית אחרת וה" כאשר ירים יד מירומו ובר את רעהו אם בצַעקה, אם בעבור השפמו איש כסיל כמוהו אשר הוציא. דכר שאינו ברור מפיו,| ומחמת.השנות והשלש הבריס יתברך בלכבו