Teil eines Werkes 
Ḥeleḳ 1 (1866)
Entstehung
Seite
13
Einzelbild herunterladen

או

שית. קרני

שרי"

­משו ורת חבר

בי יפנו

גוז

זעה שי רש גיל וט תם

זיתר[]

.

ה ה

12

לבבו לאמר כ ועוצם זעקתי הוא עשה לי את הכבוד הזה. ואתה אם. תתן אלה נפשו לאמר ,‏ אמור נא מה עשית את האיש, ומה לך כי נזעקֶת,| חי פשי כי אין יורע מכל החזון מה דבר מה ענה, מה סתר ומה בנה, מה אבה מה קנה, או מה היס ומה תקן ומה מילא ומה ריקן, ומכל רברי ועקתו אין ועצור לו בשכלו, הכל כאשר לכל הלום אחר הוא לו. אמור מעתה כי מעש ושכל אם בם דומה לקרני. השור המועדים להזיק והטיב אין אתם, והן הן השורי" שברברי חז"ל הן הן הבהמות בצורות| אדם ש-דנרי זה המחבר,| אשר בשעה שעולה מן האגם, רצה לומר לעת מצוא שפעת הפרנסה, ואז רוח הגסות נוססה בם נוסף על שאר המדות הרעות הלא ישאר אך עשוק מרבי התכונות אשר חומרו עליו יערה ,| והיה משוגע ממראה עיניו אשר יראה, והוא השמן המרקד בין קרניו אשר הקרניים ה6 מעט השכל אשר בו" כמיובר והשטן הוא השגעון וכפירוש הרשב"ם- ומעתה שופר נפשו ייחק מהם ומהמהם וישוב רגלו -ממצוא חפצו ורבר דבר עם המנם פן יאספו עלימו רעית חצי שנעונם יכלו בו וביותי תלמידר שהוא חכם צריף שמיוה מהם כי מחמת מנע שכלֶם המתהפך אנה ואנה אין הם והתכם. המכלכל רבייו במשפט והמכקש אמתות. כל דבר יכולים לור בעולם אחד ובמב ע הפך שונא הפנו| ולשלמות. המליצה אמותי עיד שזה הוא ח"ל נזהא דתורא(פירש לחש המציל מנגיתת השור) הן הן אשר רומז תחנולה להמלט מנגיחת שור איש הנזכר ,| והוא שהרואה שוטה בקלקולו, בשנותו את מעמו ,. להוריד ריר| החלומות, ורברי הנאי על זקנו, זקן אשמותיו,| שיורר על פי מדותיו ,- יזיר. עצמו מלהראות בלתי מאמין לקול נפלאותיתם, ומתנגר אל חלומותיהם וכל דבריתס ולהגיה בפניהם דבר לא שערו הם וזקנותיהם, אבל אדרבה יכרה אזן ויפצה פה ויפתח. עץ בשמוע חדושיהם, ויענה הן הן אתר ספוריהם, ואם אתה עושה כן אשריך מנניחותיחם ומוב לך עם בהמיתיהם, ורי בזה למשכיל. קויא משביל הנה עצרתי כת להעתיק לך דברי פי הכם חן כאש* הסכן הסכנתי להציע. לפני קוראי ספרי דברי חכמים אשר המה דבר דבור על אפ:יו כתפוחי זהב במשכיות כסף+ זמי האיש אשר יקרא הדברים האלה ולא יודה כי המה אמיתיים ויציבים-| ומי אשר התוכח עם שונאי רעת| בימינו ולא ירע מהנסיון| כי המתוכה עם שונאי חכמה כאלה אך משחית דבריו הגעימים, ומעמים על עצמו שנאת חנם, ואיש חכם כי נשפם את איש אויל ורנז ושחק ואיןנחת.| כי המה בלא רעת ירבו ויסכרו אזן משמוע מופתי השכל ואך בזאת יאותו לסכלים כמותם, שיקראו להחכם אפיקורם>| לכן טובה העצה היעוצה לחסום פה מלרבר עמהם,\, כאשר' גם אמר בעל בחינת הרת:| ואילם עס האנשים בשותף(רוצה לומר אשר| כי אם בשתוף) השם| שהסוה מהם הרעת שהוא צורת האדם) אשר יאמינו דברי חכמינו בהגרה כפשומם אין ראוי לדבר ולא לחלוק כי אחרי היותם בתכלית הסכלות ופתי יאמין לכל דבה|, לא יקבלו שום סכרה ולא תועיל אתם המתלוקת והם באמת כאשר אמר רבינו :משה(הרמבים) כמכבדי התכמים בעיניהם והמה מבזים אותם תכלית הבזוי ולכן געונם ולא נאריך הדבור בם. ועל המלעיגים על החכמים והמה נבערים מועת ראיתי על המשנה(אבות פ"ד) ואל תהי ראש לשועלים מביא התויו'ם מדרש שמואל בשם הר"י ליימא: שלא יתרשל מללמור החכמה ער שיצמיך לנצח בערמות ותחבולות כנון שתשחק ותלעג על הבירך ובזה יסתמו וכיוצא בזה ותהיה דומה לשועלים המנצחים לשאר בהמות וחיות בערמות מצך| מעום' כחם, כן הבוערים בעם רוצים לנצח התכם כי יִמלאו שחוק פיהם.|| והנה נראת בהיר

|

א

4