4
בהיר מדברי אשר היו לפנינו כי אין דר מן הרורות ריק| מחכמים
בעיניהם אשר יבוזו רשבל מלין גבונים באמת, בפרט בדורנו עם מיעוט השקיד., בלימוד התורה וחכמה, וכל חכמתם מספיי רביהם. הדורשים למובתם לנסו להצדיק ולהעניק לו כסף וּזהב עבור ברכת יריו נתרבו בוזי דְעת וכל הכם לב באמר לנבל וחוטא יקולל ,. מוב להאזין לעצת החכם באזני כסִיל אל תדבר. פן יבוז לשכל מליך, וחכָמים יצפנו. דעת, כי כבר שך המליץ:
משחית דבריו כל דובר על אזן סיגה באולת| כי לא שומעת זכו'...| ומה סכן לחכם להתוכח| עם בני. עמנו מה| ארץ נאליציע אשר אין גם אחד שלא ידע ליפות אולתו באיזה| מאמי מהתלמור או לפחות. מרש"י אשר למד בנערותו ,. ועליהם נאמר מוב אויל מחצי אויל. אם נוכיהם על מעשים לא ישוו בעינינו והם לא יאבו שמוע דברינו והיה זה להם לאות ולמופת כי עזבנו. יראת שרי יען אמרו בתלמור כל מי שיש בו ירא' שמים דבריו נשמעים> יבינו נא הבוערים כי בהקשי מטעים כאלה יכלו לפמר עצמן מן הרין מריבי כהן ונביא- הן משה רבינו. אמר לא ישמעו אלי וישעיה הנביא הטיף
במליצתו ואמר השמן לב העם הזה ואזגיו. השע+ ינידו נא מרוע לא שמעו בני.
ישראל לנניאיהם, ולהביא ראיה ולהוכיח דבר אמת מאגדה או מדרש צריך
ידה יתירה על דברי חכמים להבין חדותם. חכמיגו אמרו ירושלמי (הוריות ס"ג) ולא שלטנו אלהים לאכל ממנו זה בעל אנדה שאינו לא אוסר ולא פתיר לא מטמא ולא מטהר. ואין פוסקין הלכה מאגדה כאשר ינא במאמר סתרי תורה ולכן אמר בדבר אגדות בתולדות אדם זה"ל: אולֶם דבר אה יהיה לנו כלל בזה המי והוא כל זמן שותבאר לנו. סתירת המאמר ההוא הפרטי ממאמר אחר כללי בוסכם מהחכמים ז"ל, ג"כ נרחה הפרמי מפני. הכללי תמיר ונפרשהו ותהיה הסכמת דאמונ* על הכללי ד'מ אמרו עתידה הארץ להוציא נלוסקאות וכלי מילת אבל זה המאמר תרדחה מפני מאמר הכרלי אין בין עוה"ב ומשיה אלא שעבוד| מלכיות בלבד+ ויען נמצאו. אגדות שונות כמו בענין שכר ועונש הבא נמצא מפורים מהלויתן שסרס הזכר ומלח הנקיבה לעתיד. לנא או הספור משור הבר בהררי אלף ומיין המשומר לעשות אריסטן לצדיקים לא= יניאו אותגו מאמרים. כאלה רהאמין בשכר גופני לאכל מעדנים ורשתות במזורקי ין לעתיר אחרי אשר נמצא משפט נחרץ במאמר: עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה. אלא צריקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין. מזיי השכינה: אשר לכן אמר הרמב'ס(הלכת תשובה פ"ה) וחכמים קראו לה דרך מש למובה זו המזומנת לצדיקים סעודה ושמא תקל בעיניך. טובה זו ותדמה שאין שכר המצות(אם אינו לגוף). והיות חארם שלם בדוכי האמת אלא להיות אוכל ושותה מאכלות. מובות ובועל צורות נאית ולובש די= שש ויקמה ושוכן באהלי שן. ומשתמש בכלי כסף וזהב. ורברים הרומים לאלן כמו שמדמין. הערביים.= המפשים חאוילים. בזימה+| אבל החכמים ובעלי דעה ידעו שכל אלו הרברים דברי הבאי. והבל.הם, וכן רבנו בחיי. פ' בראשית: עתיד: הקב'ה לעשות סעודה מבשרו של-ואין| תכלית הכונה באותה סעורה כונת המאכל והמשתה שאין וה עולם הבא.- ובעל תוס' יויט על המשנה כל ישראל יש להם חלק. לעוחיב אומר:- ועוה"ב. אין ,בו לא אכילה ושתיה ואע"פ: שיש בו= גוף וגויה. אלא צדיקים. יושבום ועטרותיהם בראשיהם (המושכלות כפי הימכ"ם). ומפני שאין כל ישראל שוין. בו אלא הגדול לפי גדלו והכמן לפי קטנו-לכן-אמר. יש דהם, ומכאן. אני מוביח שעוה'ב האמור במשנה זו אינו מעולם שהנשמות מונהות בו בזמן-הזה.אלא העולם של תחיית המתים|>
ואה
ל