כא

אשר נואשיה בהכמתא נבראה היא החלה כעורר האדם לחקור על מקור| מחצב אנושותו ולאן| רגלין מערות', והנה נפלגו בני האדם ונחלקו בדיעותיהם על דנרת המעשה אשר יעשון ועל דבר תכלית לביאם ולברם אלהים|| ואף לא דברה חתורה בחדות אך באר הימכ. והנביא קורא הגיר לך אדם מה מוב כי אם עשות צדק ומשפט והצנע לכת עם ה' אלהיך, שונים דיעות בני הארם בדבר כונת הנורא נותן נשמה לעם ביצירת האנוש אשר מלאו חכמה ודעת וגם לפתח חייהו חטאת וובץ, חטאים ירדפהו ולא ירע כי בנפשו היא וחקר כבור נשמת האדם אשר משדי הבא ותלך בגדולות ובנפלאות. הביאו לחקר על ענין תכלית בריאת עולם השפל ותכלית בריאת האדם, אם הכל הכין ופעל אל למענהוי והגה. הרב. הרמב"ם בהקדמת זרעים אמר: וחקרו על כל פעולות האדם לדעת תכלית בריאתו ומצאו בי תכליתו בלב וב שבילו נברא ושאר פעליו הם לקיים עמידתו כרי שישלם בו הפעל האחד והוא לצייר בנפשו המושכלות ולדעת האמתות ע"ם מה שהם ליו שהדעת נותן ששוא ושקר להיות תכלית האדם לאכילה. ושתיה ולבעילה או לננות קיר+ נתנרר כי תכלית העולם וכל אשו בו הוא איש הס וטונ, וכאשר יתברר לאיש שהיא ממיני האדם הדעת והמעשה, רצה לומר ב דעת לצ"ר בשכלו אמתות הדברים על פי מה שהם עליו להשיג. כל מה שאפשר לאדם להשיג' והמעשה היא תקון וישר הדברים הטבעיים. ושלא יהיה. שמיף בתענוגים ושלא יח מהם אלא מה שיהיה בו תקון נופו. ותקון המדות כלם| ונספרו יר החזקה הלכות דעות פיג:. ולפיכך צוו חכמים. שלא ימגע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו ברברים ובשבועות על דברים המותרים, כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה ובכלל זה אלו שמתענין תמיר אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית ­ועל כל הדבוים האלו אמר שלמה אל תהי צריק הרבה> והמליץ אמר הסתפק ממראה עינ'ך בשעור ההכרחי לעמידת החי. אשר לא יעזבנן האדם וחי. קום בחר לך מזמית הארץ מעט צרי לשמירת בריאות מעט דבש ולקיחת תענוג ואת היותר תחרים והיה למאכל בהמות השדה ולבני אדם הדומים לה. וכן עקידה על הפסוק לא השחית את עצה אומר: כי אין הרצון שתסנף עצמך בקצה האחרון(ראה שמונה פרקי הרמב'ם פ"ר) ונתן הטעס כי האדם עץ השדה, ירצה כי כמו שעץ השרה צריך. לקבל שפע מן האדמה להיות רענן וטוב, כן האדם צריך להעזר| מרברים הזנים. אולם אמרו שלא יבקש האדם מותרות ולא יצבר כעפר כסף ולא ירע מי אוספם ,, אשר על ענין זה אמר הרב הרמב'ם בהקדמה הנזכרת: לולי. המשתנעים נשאר העולם חרב שאין בעולם= שגעון דומה לשגעון האדם שהוא חלוש הנפש ודל ההיכבה והוא נוסע מתחילת הגליל, עד סוף הששי שהאדם כשיהיה חכם נבון פנקש חאות אינו חכם על האמת שתחלת החכמה מחייבת שלא יקח אדם ממעדנים הנופניים אלא מה שיש בו תקון צורך גופו ,. וכן בכוזרי. מ'ב פ"ג.: לחת לכל כח מנוסו חלקו בלי רבוי ותוספת(בפרט מי שמפלא תלוי בו כאשר ורשו עושא צדקות בכל עת זה המפוגם אשתו ובניו) ומאמר חז'ל פרק המוכר את הספינה שאמר רב כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראף ואף לויתן זכר ונקבה ברא ואלמלא נזקקין זו לזו היו מחריבין עולם ומה עשה סרס הזכר והרג הנקבה ושלחה לצדיקים לעתיד לבא>| פירש בעל עקידה ם' שמיני והבחיי פ' בראשית, כַי בזונתן בזה. כי לויתן נאמר על הבור השכל בחומר מלשון כי לוית חן><. ואלולי נזקקין זו לזו, ריל שאם ילך השכל אחר החומר ותאותיו יפסר. האדם,+ וכן, אם יזקס החומר= אל עבודת השכל לנמרי יבפל. הענין הגשמי והזמני בהחלט בכל א' ממני ההפכים תבטל הבריאה+ ועל תכלית בריאת האדם מביא בעל תוס' יו"ש במשנת

ה ה הש שש א ה 0 לאש פא שק