ככ

במשנת חביב האדם שנברא בצלם. מענין צלם בעצמו, שהוא כפירוש הרמב'ם בתחלת ספר המורה שהיא השגה השכלית אשר בו נתיחר האדם, ותכלית השגה השכלית הזאת היא ידיעת אלהים שהוא היתה כוונת הבריאה באדם| ובמורת ייב לשלישי: ולזה שמו תכליתם מה שכוון בהם מאשר הם אדם והוא ההשגה-­ובפרק נ"א לשלישי: ודע בני בי כל עור שתתעסק בחכמות הלמוריות. ובמלאבת ההגון אתה מכת המתהלכים| סביב| בת המלך לבקש השעי ,| כמו שאמרו רז"ל ע"צ המשל עריין בן זומא מבחוץ, וכשתבין הענינים הטבעיים כבֶר נכנסת בפרוזרר הבית וכשתשלים המבעיית ותבין האלהיות כבר נכנסת עם המלך אל החצר המנימיות ואתה עמו בבית אחר' ובפרק כ"ח לשלישי: ואמנם שאו הריעות האמיתיות| אשר הם החכמות העיוניות כלם| כפי רוב מיניהם אשר בהם יתאמתו הדיעות ההם אשר הם התכלית האחוון, והוא אמרו לאהבה את ה'. וכבר בארנו שזאת האהבה לא תתכן אלא בהשגת המציאות כלו* ובפרק כ"ו לשלישי בבר התבאר שאדם יש לו שני שלימות,| שלמות ראשון והוא שלמות הגו ושלמות אחרון והיא שלמות הנפש, ושלמותו האחרון הוא שיהיה משכיל בפעל ומבואר הוא שזה השלמות האחרון אין בו מעשים ולא מדות ואמגם הם רעות לבד|-- והרבא"ע בספרו יסיך מורא שעו ז': את ד' אלהיך תירא|| ונה מלת תירא כוללת כל מצות לא תעשה בלב ופה ובמעשה><(כי כלהמצות המת בפיך ובלבכך לעשותו) יזה היא המדרגה היאשונה שיעלה ממנו אל עבורת השם יתברך והוא כוללת כל מצות עשה, ואלה ירגילו לבו וידריכהו עד כי ירבק בשם יתברך הנכבד ,‏ כי בעבור זה נברא הארםיכי לא נברא לקנות הון ולא לבנות בנינים נעזבים לזרים והוא ירור תחת הארץ ולא להתענג במיני מאכלים כו רגעים מעטים הם והיגיעה רבה גם יזיקו ברבם+ גם. משכבי הנשים יכלו כחו ובשרו גם בשחוק והשתכר סכלות והוללת כי המשכיל יבין ימי חייו מעטים הם וביד בורא נפשו ולא ירע מתי יקחנה ­

והנה נראה כי יען האדם נברא לעשות טיב וצרק היתה כונת התורה הקרושה לתקן מעשי בני אדם כאמרם לא נתנה תורה אלא לצרף- וכן המורת תחילת פרק כ"ח לשלישי, כונת בלל התורה שני דברים והן תיקון הנפש ותקון הגוף אמנם תקון הנפש הוא שינתנו להמון דיעות אמיתיות כפי יכלתם> וכן ל'א לשלישי שכל מצוה מאלו התרי"ג מצות הוא אם לנתינת רעת אמיתי או להסר דעת רע או לנתינת סדר ישר או להסיר עול או להתלמד במרות מובות,| או להזהיר ממדות רעות>= וכן הרב ספורני בכונת התורה:‏ אמנם התורה אשר שם משת מצוה ועושה לפני בני עמו היה המכוון בה לקדש ישראל להיותם נצחיים ומאשרים לחיי עורם לרצון לפני עליון מקדשם> וכן בעל רוח חן בפ"ג, זה לשונו:. השכל האנושי יחלק לחלק מעשי ולחלק עוני, והשכל המעשי בכלל היא קודם בטבע זקודֶם לשכל העיוני בעבור שהוא תיקון הגוף, והעיוני היא תיקון הנפש אין ספק שאם לא ישלים האדם צרכי עמירתו הנשלמים בכח השכל המעשי היאשון, וכן אם לא ירחיק מן הפרות המגונות ומהבלי התענוגים הגופניים. אשר ירחק מהם בכת השכל המעשי האחרון לא יוכל שכלו לצאת מן הכח אל הפועל והגה הוא בהמה בצורת ארם>= ועל ענין תכלית בריאת העולם אשר כפי המקובלים היא למובת האדם ההושם בראש הבריאה, כאשר פתח בעל שפע מל ספרו:‏ כשעלה ברצונו הפשום להטיב לברואיו ברא את העולם|+ וככה החזקו בדיעה הזאת ע" אשר אמרו כי הארם מתקן העולמות העליונים בעבודתו עבודת הקורש אשר על הרעת הזאת לוחס בעל בחינה הדֶת באמרו: התורה לא נתנה למלאכי השרת ונם כן לא נפעל אנחנו בה בעליונים ולא נשנם כי העליונים פועלים בנו ולא מתפעלים םאתנו

והם

ה

ויהוא

.