-מגילת פרק תשעי||.תענית|| ב
בטלום, והוציאו' משם ובאותו היום שבטלום עשאוהו"טן בשבעה ביה ו"ט יום שמת הוררוס שונא את החכמים ששמחה הוא. לפני. המקים. כשהרשעים מכתלקין מן העולם שנא' ם יר הּ': היחה בם להומם וכתיב(לנכי" י3) ויהי. כאשר המן כל אנשי המלחמה למות מקרב. העםוכתיב ירבר ה'. אלי. לאמר
וכן הא אומר[3]. איש מב.זה ואל בשורה. סובה יכוא.
[ג[, ואומר ויצו המלך את בניהן בך יהוידע ויפגע בו וימיתהו וגו. ובאותו היום שמ' הוררס עשאוהו י"ט: בעשרים. וחך בה אם הכ: גריזים. דלא.. למספר יוִם. שביקשו הכותים. את בית אלהינו. מאלכסנדרום. מוקדן ואמרו. לו מכור לנו חמשת כורים. ארץ בהר המוריה. נתנה להם ובאו והוריעו את שמעון הצריק מה. עשה לבש בגרי כחונה ונתעמף בבגרי כהונר ויקירי ורשלים עמו. ואלף. בולייטין(זן כניס סכ זסב כפי סיס בעקלם. ועלחסת טנס דועס כונין. כלכום עעוק וכסכנק עונס פתוכן לועס" כעין ליט סיוניס. פילום. פלי ספלוניס, כסוך עלוך) מכוס'ן בלכנים ופרחי. כהונה מקישין בכלי. שרת- ואבוקות. של אוך רולקות לפניהם"כל"הלילה"כולה. הללו. מהלכין. מצד זה. והללו מהלכין מצר- זה אמר. להם. מי הללו אמרו לו המסירות, הלל שמרדו. בך. כיון. שהגיע[ך]. לאנטיפרם רחה להם חמה הגיע. למשמר הראשון נפגעו זה בוה אמרו. להם מי. אתם אמר להם אנן אנשי. ירשלים. וְבָאנו. להקביל פני המלך. כיון. שראה. אלבסנדרום. מוקרין את שמעון הצריק ירה ממרבבתו. והשתחוה לו אמרו לו מלך גול במותך ישתחוה להודי זה אמר להם. ריוקנו. של זה אני סאה כשאני ירי במלחמה ונוצח אמר להם למה באתם אמרו לו מקום שאנחנו מתפללים, עליך ועל. מלכתך. שלא. תחרב ותעך. הללו תתנ להם. אמר. להם. ומי. הם. הללו אמרו לו הכותיים שעומרין לפנן אמר להם הרי הם מטורין בידכם מה עשו להם נקבום בעקביהם
ותלאום
פיי" מהר"א וסול בקי גמ" םל פוגלות' פנסס כעו. פיעל?[ב] לים טוכ. יכסל כיול. זֶס= כתוב- 95. פליגת- סבסכוס ופיעפן.?סו. בסולס. מוכף מנתו. לסעי יםללל, וסעפ"י. סנכס דוד וסיס עפלב וסעל ככי בכי '. פעעיס ככל פסז"ל. המעס. כלי. לסעלופו ₪ עלוכי לגיס לכ ג'ע:[3] ולועל וינו סעלך גו".. פס"כ. כת" וסמלכן' ככון ביל סכל נסוס. פפינקס סי? למנ סנקוס עפנת. םל לפציסן[ר] כמנטופל:
ו פי
האוש
7