+.- 6 ₪|-- רנ" א ב ג 4ב

בי ד"

תועיל לנו-מאומה או רק מעט מזעיר לא כביר.. ותהי גם להפך אשר כמעט רוח קנאה לא נדע מה, תעבור א ת מחבואי לבבנו ונהי כמתאוננים באזני אלהים על רוע מצ בנו ועל נחלת שפוה להם, על קוטן ערכנו ורב גדלם בארץ. כי מי זה האיש אשר יקרא. קורות. אדם גדול בישראל או בעמים ולא ידמה אותם ער מהרה ברוחו אל קורות עצמו?-- או אז עשתונות לא מהורות יעלו על מעלות רוחו וזממו יעבר פיו לאמור: לוא במצב האיש הלוה הייתי גם. אני כי עתה לא גדל שמי באוץ? בי עתה לא הרביתי לעשות חיל בכוחי ובחכמתי כי נְבְנוּתי?'-- ואם מחשבות כאלה יעברו משכיות לבב, הלא נפשנו תשתוחח וגלך אחורנית, לא נשאב עוד ב ששון ובתקות לב ממעיני ההכמה וכאשר נוסיף דעת נוסיף מכאוב-- לא כן תולדות אנוש חכם לבב ואמיץ כח אשר סופה וסערה דרכו בחיים. אשר המון מכשולים רבים לאין חקר לרגליו ישתרעו על כל צער וצער בלכתו הלאה, אשר פחד ופחת ופח יעמדו לשטן לו על אם הדרך! פחד מתחסרים אורבים לו מפביב ושומרי צעריו. מעבר מפה, ופחת עוני וחוסר כל מעבר מפה, ועליהם מסביב-- אופל ישים סתרו, כי כל הארץ, ארץ מולדתו! לוטה בעלטהי אימה וחשיכה תשתרר שמה גם השתרר, פה אין חכמת ואין תבונה אין מורה ויעה, ואין מבין שמועה ומכלי מורה דגך ומאיר גתיב ימצא לו מסילה ייעף אף ייגע רבות. בשנים עדי ישגה חיל ויעלה מעלה= קורות כאלה אשר בדם לבם ובשקוי עצמותם כתבו שמותיהם עלי לוח התולרה,. המה ילמרונו. רב. רעת להועיל,. להיטיב ולהשכיל. אף נפשנו תשבע עונג ופחד ושמח לבכינו בקראנו הדברים האלה בספר. פה נראה אומץ רוח אשר לא ישוב מפני כל, פה נראה אהבת התורה והחכמה למענה ולמען האמת עצמה ולא למען עשות שם בארץ ותת לו יד בין הגדולים-=. כאשר יעשו אנשים

למכביר אשר אמונתם אומנתם וחכמתם תחיה אותם- וקול דממה דקה ישמע מנין קירות לבבנו. כאשר תמנו לקרוא את כל הכתוב בספר לאמר: דוכיו. ואה. והכם---. ואם גס. רוחב לב ותכוגה הרבה מאוד לא לך

מידי הטבע נתנו כאשר חננה את האיש הלזה, הלא גם אורבים ומבשולים כאלה לא לך מסביבי אף לא עליך המלאכה לגמור. המסילה ישרה= לך הלאה!-­גם זה שלמה האיש אשר קורותיו נחל עתה לספר היה כאחד מאלה האנשים אשר דבונו מהם, לא שושנים פַּזָרו לעקבותיו על דרכו על פני תבל. ער היותו בן חמשים שנה-- כמעט ימי חי גבר אחד-- טום נקרוא נקרא לעיר פואג. המהוללה להיות שם וב ומורה. בישראל, לא מצא מנוח לכף רגלו ממצוקות הזמן אשר אפפוהו מכל פאה ויהי כל ימיו. מכאובים אין נחת. לחמו אכל להם צר ומימיו מים לחץ עם בני ביתו הרביס אשר סביב ישבו לשולחנו. כל היום עמר על משמרת. עבורתו ויהי סופר ומונה וכותב דברי מסחר ומלאכה כאחד האנשים אשר אין בם לא תורה ולא חכמה. ואנשים אשר רק הכסף מנמתם משלו בו ויתנו עליו בקולם. ועַם כי נצר נחמר מגזע היחש היה ומשפחתו משפחה יקרה ומפוארה מאוך בישראל, לא בוש ממלאכתו זאת וש שכמו לסכול למען יוכל הביא לביתו לחם הקו. אך הלילות או עתותי שבת ומועד היו לו 4 1