- 9

תבין מאת אשר ל פניך גם את כל הכתוב ב ת וכה או שמץ מנהוו כי דברי טעם הם וראוים לאמים ברבים.||\

שבועות עברו, יום הדרשה הולך הלוך וקרב, ביגיעה רבה ועמל נפש למר האיש את כל מלות הדרשה על פה, בראשונה מלה מלה לברה, אחרי כן כל מאמר ומאמר ואחרי כן כל הדושה כלה מיאש ועד סוף הרבה הרבה פעמים,-- ער אשר היה לבו נכון ובטוח כי יאמר את כל החילוק בלי מכשול ובלי. ערבוב רברים כיאות,! וכאשר בא יום הדרשה ויתחזק האיש ויעמור על ראש הכימה, ובשפתים דולקות ובקול גדול ולא יסף פתח לדבר: אמר רבה בר בר חנה-<... אך מי זה יאמין לשמועתנו?-- האם אימת הציבור נפלה עליו? או נשמע קול מאחוריו, קול אחד מכיריו מני אז, לאמר:.הדרשה הזאת בלי תפונה גנובה היא אתו כי לא לגדולות כאלה נוצר' וזאת. מסכה בקרבו רוח עועים? או עשתונות מהורות עלו על מעלות רוחו ויך לבו עליו על אשר אותה נפשו להתפאר במעשה אחרים?-- אלהים יראה ללבב; אך זאת נדע אנחנו נאמנה, כי אחרי דַבְּו שנים שלשה מאמרים מן הדרשה; מפתחות שפתיו סגרו על מסגר ויאלם, וכאיש נדהם עמד כרגעים אחדים ויבט שמאל וימין, פנים ואחור מבלי דעת מה לעשות-- אך ער מהוה שבה רוחו אליו. ויחפש חפש מחופש בצלחתו אחרי הכתב יר אשר הניח שמה מרם עלה לדבר-­אולם מה גרלה עתה מבובתו בראותו כי נאכד מאתו ואין כל, או גנב אחד גנבה מן הגנב וכאשר עשה כן שלם לו אלהים-- אמנם לא חסר תבונות מכל וכל היה האיש הזהי כי התחזק כרגע, למען לא יהיה ללעג וקלס בעיני כל אנשי עיר לבוב, ויען ויאמר אל שומעיו בבני עדתו אשר השתאו איש אל רעהו רבותי! צר לי מאוד כי לא אוכל לבצע את כל הדרשה: אף כי מובה. היא מאור מאוד, כי רוחי חבלה ונפשי מכוהלה באשר לא הסכן הסכנתי מנעורי לדבָר במקהלות, ומח גם לפני אנשים נכבדים כמוכס היום. שאו נא לי! אך לא על חנם באתם הלום, הגה פה עמנו בתוכינו עומד בחור מוום מעם הלא הוא שלמת יהודה ליב ראפאפארט, הוא יגיד לכם על הענין הזה גם הוא הילוק יפה אף נעים, כי למרן גדול הוא גם איש דבוים וודע דבו".-- הזקן יור מעל הבימה והכחור עלה תחתיו ויפתח את פיהו לדבר גם שכל את ידיו בדברו, כררך הלומדים, וכל העם התפלאו מאוד על געים מדברותיו וכלם פה אחד ענו ואמרו לו: י"שר כחך! יישר כחך*).-­

דרשות כאלה וכאלה רבות דרש אז על שרה הפלפול בשקדו יום יום על דלתות כית המדרש ובהתהלכו תמיד עם הלומדים בעלי החילוק אשר רק בתלמוד ובחונים עליו מעינם, ואל חכמת התבל ותהלוכותיה ואל משמרי הארץ לא ישימו עין. אך גם תשוקת המדע כבר עכרה גם היא את משכיות לכו ותחל לפעם את רות שלמה, ובישבו לבדו בסתר אהלו ואין איש אתו, הרחק מתשואות בית המררש והמון צוחת הפלפולים חשב מחשכות, וספיקות גדולות

*) ספפוכ סוס לקום ,מזככונום הכנ ס"כ ססר כסנ ססכם סוכסון ד"ל יעללינעק בע ניפיע".-­