-- 0
ועצומות התעוררו בקרבו על דבר הפלפול ומעשה תעתועיו בארץ. בשכלו הזך והישר אשר שנא כל מעקשים ואשר אהב רק את האמת לאמתו ראה והבין עד מהרה כי כל החילוקים והדרשות האלה ישעמל יגע בהם ער הנח הם מגדלים| הפורחים. באוירי. ראשם. מניע. השמימה: ורגליהם לא. על הארץ המה, כי שקר אין לו רגלים: ואם רוח בקורת יבוא ויגע בארבע פנות. המגרל הגרוס הזה-- יהרם עד היסוד בו כוגע-- והחכמה הזאת באה בלבו ממעט הדעת אשר קנה כשפת אשכנז בימים ההם ומספרי המחקר בשפת קדשנו אשר הגה בהם למכביר בעת הזאת, באשר אבותיו לא חשכו אותם ממנו וביחור. ספר מורה הגבוכים להרמב'ם זצ"ל הגיע את רוחו ויהפוךְ לו לב אחר.
אמנם! זה הספר מורה הגבוכים הוא ספר יִקר הערך ונפלא עד למאור. לא על חנם השיגו עליו כל מורדי אור וירדפוהו. עד חרמה ויאמרו לגנזו ולשרפו ולקברו, לא על חגם ייראו יפחדו כל המתחסדים עוד כהיום. הזה לשים עיניהם בו או לנגוע אף בקצהו; וכגחלת בוערה כן יבער בם עת יבוא מכלי משים בכפם. כי כאשר מושעים יצא רשע כן תצא חכמה מחכמים, לכן יפחר המתחסד האויל להביט בו פן תאוונה עיניו. ותסור ממנו. אולתו. ושב מרוכו דרך כסל ורפא לו-
הספר הזה היה למורה. דרך ומאיר נתיב לרבנו משה בן מנחם ז"ל באביב ימי געוריו וילמרהו דרך תבונות גם עורר חשק בלבו לכקש חכמה ולתור רעת! ולאלפי אלפים רבים וכן שלמים מבני עמנו אשר ברבות הימים גדלו והצליחו וגם עשו פרי בכל מרעי תבל ויעשו להם שם כשם הגדולים אשר בארץ, לולי הוא לא ידע איש את שמם כי בחושך היו יושבים ובפילפול הבל היו מכלים כל ימי חייהם, וגם. לרבינו שלמה יהודה ראפאָפורט היה חמורה למורה דרך והפיבה הואשונה אשר הניעתהו לבקש את החכמה בכל נפשו ובכל מאודו; ולהפרד בדעתו מאחיו יושבי בית המרוש בעודו יושב בתוכם ולתור לו דוך חדש לא שערום כל אלה המתהלכים אתו תמיד, בחכמה ובמדע וגם בלשון,. כי: ותד מאשר ילמד המורה- דעת לכל באי שעריו ויורם הדוך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, יעורר את לבב הבחורים ההוגים בו בראשונה אחרי. מלאו כריסם בתלמוד ובפלפול ובחילוקים ואשר לא ידעו אף שמץ מני דרך המחקר הפלסופי,. ההולך ישר בלי עקש ופתלתול ובבלי בלבול הפלפול אל מטרתו, ללכת גם המה בדרך הזאת ולבקש להם גדולות ונצורות לא ידעום עד הנה, ויפיח שלהבת התשוקה בקרבם ללכת הלאה מבלי הביט אחריהם. ולחקור ולדרוש אחרי חכמה ולשון ולחפשם כמטמונים. ובאמת הספר הזה כשמו כן הוא!1 בואשונדה יעורר מבוכה בלבב ההוגים בו ספיקותת גדולות ועצומות, עשתונות חרשות ורעיונות אין קץ והוא גם הוא יורה אותם אחרי כן הדרך לצאת ולחמלט מהן. אולם טובה המבוכה אשר יסב להם בראשונה מן החכמה והמדע אשר יורח-אותם באחרונה, כי שיטות הפלסופים היונים. אשר ממקורם שאב הימבם מי חכמתו והציען בספרו. לארכן ולרחבן כבר עלה רקב בהז מרוב ימים ונשכחו כמת מלב, וחמבוכה לא תסור מהם עד מהרה:ותגדיל