=.15--­

ולמען תדע הקורא! כי לא מלבי הוצאתי את כל הדברים האלה. ולא בתכונות כפי עשיתי.לי. יצור דמיון אחד, כלול בחדרו; ואצנוף אותו צניף. תפארה ואענדהו. חלי כתם ועדי ואציגהו על מצבת האדם הגדול הזה, ולמען תדע כי לא כן דברו אלה, אשר אמרו כי גם הוא הלך כימי. נעוריו בשרירות לבו ורק בימי שיבתו בעת אשר כתר הרכנות נתנה על ראשו הפך לבו וילך בדרך חונף,*)" קוא נא קצה אנרת אחת אשר כתב וש"ל בעורו באבו בשנת תקעז אל אחד מידיריו אשר היה לו תלמיד חבר בימים ההם. האגרת הזאת תהיה לו לעדה ולחותם. אמת על אמונתו והגיון לבו וטוהר רוחו עד העולם. בו יגיר לך את כל לבו.-וכמו: מי. הנהר. העצומים וחרבים בשטפם שטף עבור על כל גדותם כן ישתפכו לפניך כל רגשי לבו הטהורים ב ע צ'ם תקפם הולכים לתו מם ממעמקי לבבו מבלי כוונה אחרת, וכמו. בראי מוצק ממורט תראה פנימה קרב איש ולב עמוק. ידירו זה אשר אתו התהלך רש"ל ימים רבים וילמדהו דעת בספר מורה חנבוכים. ובספר. חובת. הלבבות וכאלה, הלך אז נדור: מעיר מולדתו לבוב אל מדינת. בריטאניא. לערוב מערבו ולסחור שמה. ויר העם כי בושש האיש לשוב אל עירו ואל אוצו ולא נודע מה היה לו. ויוציאו עליו דבתם רעה כי המיר כבודו בעיר לונדון וארח לחברה למסיתים ומריחים. וער מהרה קמו אנשי. בליעלי חסידי הרור, ויאמרו. כי וש"ל הפיהו וידיחו מן הדרך הטובה והוא. סבב. לו בכל אלה באשו למד אתו תמיד ספוי אפיקורסות ויהפך את לבו לחלל כבוד אמונתו, אז ערך הרש"ל את המכתב הזה?--: ;מדי תאחז בעט ידי. חיל. ורעדה יאחזוני: מרי יבקשו רעיוני. לצאת ממסגרותם, יחוד לבי ממקומו. אזכרה למי אשלח מרברותי ואהבל: לאיש נחשכ בין אנשי שלומי בימים ענרו, על סף ביתי כביר דרכו רגליו, ובכל. עת דלתי לו פתחתי. ואם. בקש תורה. מפי לא מנעתי מאתו ואף כל אשך שאלו עשתנותיו לא אצלתי ממנו, כי בריתי. נאמנת לו היתה, ועתה אהה, מה נפרדנו! מה רב הדרך בין שנינו: רחוק ממצב רגלי הובילוך וגליך, אך רחוק רחוק עוד ממצב נפשי-- ישמיעוני. אויני== הוליכך ריחך. מה היה לך מאז ועד עתה* כמה קורות, כמה. עתים, כמה מסיבות. מתהפכות עברו עליך, כפי אשר יאמרו לי; למן היום ההוא. ועד הנה: אשיחה אל לבי ורוחי תתעטף: חיש אמון= ח'ו:יה בשמועה הרעה שמעתי מעכירים עליך צוררי הרבים? הה! אם כה הואי אקוב לימים מקדם, יאבד יום בו הכרתיך ואל יחר בימי שנותי, ולוא הניע בו קץ וסוף לימי חלדי, או היותו. אז כחרש אלם בלי יכולת לשפוך שיח בחיקך, כי עתה שקטתי וחדלתי רוגז.. ובכל זאת, אף גם היום נוחם לא יסתר מנגד עיני, אל אלהים הוא יורע וישראל הוא ידע עוד. כי לא בראשי האשם: לא בִידי נטעו הזמורות הזרות אשר פרחו כקרבך והיו לראש וללענה. האח' חופש אשלח לך בזה מכל. עבותות יק ומעלה. יקושר בם כל תלמוד נגד מורו אנולל. מעליך מעמסת. כבורי:. אם תובץ עוד תחתיה- הא לך רשיוני כי תוכל דבר עלי וממני ככל אשר עם לבבך: קרא איפוא בזכרונך ימי הסתופפך בצל קורתי ואמור נא,

*) עיין סעכת קמ"ל בפוף ספוכדום