-- 46-­

הראית או חאזנת ממני דבר קטון או גדול חלילה נגד עיקר או חוק אחד מדתנו הנאמנה ומושכלת לכל דורשיה בא מת? אם שמעו אזניך לעג או לזות שפתים על איזה מאמר או ענין הגובע ממקור גביאינו הקדושים או חכמינו הגאמנים בקבלתם? הגד אם ירעת כלה, מאומה אל תכחד תחת לשונך; אל תחוס עינך על ככודי או על כבוד משפחתי; לכה והודע בשער בת רבים. הרץ אגרות:בכל קצוי ארצותינו לאמור:.האיש הזה כזה וכזה למדני, הוא הסיתני והדיחני: מעשי ומעללי עתה המה פרי מעלליו שתל אז על תלמי לבי"-- לא! כצור וכחלמיש אשים פני נגד בני עמי ואדע כי לא אבוש, הודות ליוצר לכבי ויודע יצוי! עת אפקוד נוה שאנן עשתנותי מימי נעורי, אחפש כל יגיע מחשבותי מאז ועד עתה, לא אמצא בם גם רעיון אחד רע או מכאיב לתורתינו התמימה ומת אימה עם כל ש כל הישר הולך. ונהפוך הוא, הבט אחריך לעתים חלפו; אז תזכור מה רבו פעמים השכלתיך בם והראיתיך לדעת קדושת ויתרון ערך דתנו על כל זולתה, באשר היא קרובה יותר בכל דיכיה לשכל אנוש וכל אדם מבין יחזה בה פלאות האמתיות מאיוות ומאשרות כל איש מתוועע, לא הגיעו אלימו החוקרים רק אחרי חקירר; רבה ועמוקה'--.

ובסוף האגרת אחרי שפכו גם חוא את כל שיח לבו אל חיק ירידו ואחרי ספרו את כל התלאות המוצאות גם אותו מאז וער עתהי תשאב נפשו מעט תקוה, ויצר לבו סמוך ובטוח כי. שקר וכזב דברו בו דוברי עתק להבאיש את ריחו בעיני עם הארץ, ויזהיר אותו לבל ,יאמר עבור זה נואש לכל מוב ונאה* ,ובלב טהור ורוח נכון יעמוד כצור חזק על משמותו ולבל ינוע ממקומו עת תקום סערה לדממה", ויחתום בדברים כאלה:

יהחזק בצדק אל תרף! שבולת מים הרעים, אשר יביעו דוברי עתק, אל תשטפך! ממני ראה וכן תעשה, די חרפה ישבעו מינו אם נתן להם לחי ובדומיה נסבול מכותם על חנם. הדור הא חרון וגם בנים יולדו עת ה כי יגדלו יקראו להם: בוערים אכזרים, ואנחנו תחת כלימה משנה כבוד נירש. ככה אדבר אתך ואחבוך אלי ואל גורלי, אם עוד לא פרת מני דרך. האח' מה נעים לי רעיון נוחם ה לזה! מה מתוק לנפשי העצבה!-­אכן אם הלילה אין אמת בכולה, תקותי תואה אמת בקצהו! אם עוד לא הבישות את פני אויבינו עוד פעם יחדו ויבושו רגע. היום חהוא קרוב מאורו בעיני. יום בו יִיָאה כי לא לעולם ימוש איש שכל; ואם שבע יפול מבין וקם, ואחרי כן יכונו אשוריהו על הסלע.-- אהח! נכסף אנכי ער מאוד לשמוע אותך בקרוב מקים באגרותיך את כל דברי אלה, הה! מה הגדלת אז את שמחתי! רב מאור אולי משמחת הוריך, כי הם הרכיבו רק את נויתך, ואנכי כללתי. את רוחך. מקור המדות כלנה, ואיככה אוכל לואות באברן עמלי'-­

כה דבר אז מורנו רש"ל מתוך אש שרעפיו בימי שחרותו בהחם לבו בקובו ואשר יש לו עינים לראות ולב לדעת, יראה כי בדרך הזה התהלך גם כל ימי חייו ולא סר ממנו ימין ושמאל.-­

| /