= 0*==

כמוהו יודע בכל עת פשר דבי. עד מהרה קרא לו את המעתיק('0+ג[פמפזת') אשר בעיר והוא כתב עבורו דרשה אחת בלשון אשכנז קטנה שרופה וצנומה, דלת התואר וחסרת כל טעם, והרב למד אותה על פה. ויה' ביום המועד בהת אסף כל העם יחד אל בהכ'ג באו עם פקיד הממשלה גם רבים אשר לא מבני ישואל הם לשמוע את הדרשח. הס קוו לשמוע פה דרשה גדולה ונפלאה ערוכה בטוב טעם ודעת מפי הרב הזה אשר שמעו יצא לתהלה בכל מחנה העכברים וגם נכבד היה בעיני חורי הארץ מני אז, כי תואר פניו כתואר פני מלאך האלהים, אך תוחלתם נכזבה. היאומן כי יסופר? הרב עמד על ראש הבימה ולימינו המעתיק אשר לקח לו למליץ בינו ובין העם מדבר מתוך גרונו. הרב דבר בחשאי מה שדבר והמתורגמן ענה ואמר בלשון אשכנז צח כאשר חסכן הסכין לדבר ימים רבים לאמור: רבותי! כוונת הרב היא כך!-- וכה הגיר וחזר והגיד פעמים אין מספר אחרי כל אומר ומאמר אשר הוציא הרב מפיו בכבדות. ובמתינות גדולה, ער אשר קצה בו נפש כל השומעים הגוצרים ויעזבו את הדרשן ואת הדרשה אשר לא הבינו ממנה מאומה וילכו למקומס.

כה באו לרגל החרם הזה אשר בו דמו אויבי החכמה להכרית את כל מאהביה ולעשותם כלה פעם אחת מוכות רבות ומועילות לכל שוחרי הטוב והתושיה. ראשונה. כי גם הממשלה שמה עיניה מן הוא והלאה על דרכי המקנאים האלה ותהלוכותיהם ותשם מתג ורסן בפיהם לבלי קרוב אל החכמים ההם ולגעת בהם, להכותם חרם או להכלימם ולהבזותם בגלוי לעיני כל באין מכלים דבר, אף פרשה כנפיה על כל דורשי חכמה בני ישראל ותט אליהם חסד ותעזרם בכל יכלתה. אף זאת שנית כי על ידי החום הזה נודע שם שלמה לתהלה בין כל חכמי ישראל המפוזרים ומפורדים בכל. מדינת גאליציא, וכלם כאחד מלאו פיהם תהלתו על דבר אומץ רוחו ועל אשר לא חת ולא זע מפני כל המתחסדים והלומדים גם יחר וישם את מצחו כנחושה להעריך את הדבר הזה אל הממשלה ולהביא למשפט את כל אנשי חרמו ומצותוי אשר לא דבר קמון היה בימים ההם, באשר הרב הראב"ד וכל אנשי העיר היו נגדו ואין גם אחר אשר המה אליו חסד וסר למשמעתו. אז נודע 1) אל השר החכם מו"ה יוסף פערל אשר גם הוא רק באומץ רוחו ובעזוז חפצו היה השליט בכל עיר מאַרנאָפאֶל, אל החכם נחמן קראחמאל בעיר זאלקווא אשר נסע אליו כפעם בפעם לכל עת מצוא ויתעלם אתו בדברי חכמה ומרע. ואל כל יתר חכמי גאליציא אשר עשו להם שם בארץ. המרחק הרב אשר היה בינמו לא הפרידה עתה את נפשותם, ובאשר עת צרה וצוקה היתה לכלמו התקשרו יחד לקשר אמיץ ולאגודה אחת ויעזרו איש את אחיו ואיש לועהו אמורו: חוק! חלף מכתבים מלאים חן ושכל מוב אשר בו שפכו איש שיחו בחיק ועהו נפח אש בהגהלת הזאת ולא נתנה הכבות.- אולם התועלת היותר גדולה אשך באה לרגל המעשים הרעים החם אשר סכבו בם אנשים בני בליעל יצאה לכלל

1 רפס עכס3 פערל מסכס מקל"ם נע"ע ,סססכל סוצכם ס' וג' עס כסוב כי סוס(כיכ קת ס"כ זס יוסל מעסליס וס"כ מזמן קלוב ססלי סמלס,

-ף. ה"ה