= 1

1 הכמת. ישראל ותולרות. דברי הימים לבני עמינו. אשר מיפרם הראשון ומכוגן אשיותיהם היה שלמה. אם בכח מקרה אחד קטון לפעל רבות בלב גבר רם ונש במוהו איך יגדל כח מקרח גדול כזה? החרם אשר פגע בכבודו עד מאוד וכמן חונ חודרת ירד עד עמקי לבבו פנימהי הוא גם הוא עוררהו משנתו לעשות חיל, להפיק את זממו אשר חשב מני אז ולהוציא מחשבותיו. לפעולות אדם. בעיניו ראה את החילול השם הגדול הנעשה אז בעיר מולדתו, עיר גדולה ל\הים ורבתי עם, לפני כל העמים והשרים ע"י דרשת הרב הנזכרת, ובאזניו שמע את || מהתלותיהם כאמרם: ראו נא עם חכם ונכון הלזה את רבניהם וגדוליהם אשר

| לענ לשונם וריק הגיונם. ואשר לא ידעו אף דבר נכוחה. ומני אז שת עצות || ננפשו לרפאות את שבו בת עמו ולגולל מעליהם את חופת הגוים אשר || סבינותיהם. להרים. מעפר כבודם ולרומם את קרנם. כי אהבת עמו ודתו היתה |= כאש עצורה בעצמותיו כל ימי חייו, וזה היה המקור. הטהור אשר ממנו נבעו כל מעלליו וממנו יצאו ואליו שבו כל מעשיו. ומחשבותיו. וכמו. גבור צולח ₪| בשונו מן המלחמה. הביתה אחרי הכותו את כל אוביו אחור ישית מועצות ₪| בנפשו איך ירפא את המכות. אשר הכה במו ואיך יגהה מזורם, למען תהי ממשלתו עליהם נכונה. בל הימים, כן חשב שלמה מחשבות לטעת פרחי חכמה בתוך כרם. ישראל אחרי חסירו. ממנו את הקוצים ואת הסילונים, אחוי דברו דברים. נמרצים נגר. הפלפול. של הבל ובעלי החילוקים ונגד הווית שוא והבלי כזב של המתחסדים. ברוחו. זה ירד לעמקי ים. התלמוד והמדרשים וכל' ספרי ==== הואשונים והאהרונים לדלות פנינים ממצולותם ולגלות שפוני טמוני. קדם. את ₪| הפלפולים והבלבולים נתש וחקירת. דברי הימים לבני ישראל שם תחתיהם, ואת | ל אחיו בני. עמו הואה נתיב. חדש לא שערום הואשונים לאמר: זה הדוך כו ב. פה תראו חריפותכם ובקיאותיכם, פה יש לכם מקום לבנות, מקום להתגדר בו.-- ואתם החסידים מה לכם תבקשו נסתרות ונעלמות מעיני כל חי אשו לא היו ולא נבראו רק בדמיוניכם. ובמעלות רוחכם, בקשו לכם את הנסתרות בחיק העתים. את הנשכחות מרוב ימים אשר קומטו מרוב זוקן. פה יש לפניכם מסילה. חרשה לעבוד עבודתכם גם על אדמת הקודש, פה תשבעו רב נחת אף תגדילו כבוד ישראל ותרבו תפארתו בין הגוים.-- וזה כל פרי עמל שלמה, ולכן גם אנחגו וכל הדורות חבאים ח"יבים להודות לו ולפארו על רב הטוב אשר עשה לעמו, באשר חשב להרום- ולבנות. לנתוש- ולנטוע! לא רק בשומו את אבני החילוקיס כאבני גיר מנפצות, רק בהואותו למו גם על אדמת הקודש דרך חרש אשר ילכו בה. בעזבם את הישן נושן אשר הרגלו בה מנועו, אשר לא יעמודובלכתם ויאבדו דרך, ביסדו ראשון אבן בוח בקורת לחקירת תולרות ישואל כאשר המה בכתובים לכל עם ועם מני דור דוו, ובהחלו לעשות המלאכה אשר עדן לא נשלמה עד היום הזה ואשר בה יעבודו עוד כל חכמי ורכני ישואל המפוארים בימים אלה. יְ נטיתי מעט מני אווח וגל המלאכה אשר לפנ'. אשובה עתה לספר את

קורות שלמה ואת כל התלאה אשר מצאתהו אז מבית ומחוץ.-- בקרב ה'מים

אא

הפישנ